איך הופכים בית בן 40, במצב מקורי, לבית משפחתי ומזמין, שיתאים למידותיה של משפחה צעירה? המעצבת שלומית זלדמן מאמינה שתכנון נכון ומדויק יכול לחולל פלאים בכל נכס. “התשוקה שלי היא לגרום לתכנון החלל להיראות מרהיב ומלהיב”, היא מסבירה. “מבחינתי היופי בתכנון החלל הוא לעודד זרימה טובה, כמה שפחות מכשולים, ולהציג חלל מרווח לראווה, עם רהיטים מזמינים וכיפיים”. ואכן, הפרויקט שלפניכם מבהיר עד כמה חשובה תקשורת טובה בין דיירי הבית לבין המעצב – בבואו של האחרון לעצב בית אמיתי, שמתאים למשפחה ככפפה ליד.

הבית הדו מפלסי היה סגור יחסית בגלגולו הראשון, עם יחידת הורים שכללה חדר אמבטיה וחדר ארונות קטן, וחצר קטנה וצנועה. הנכס, כאמור, הושכר משך שנים ארוכות ולא שופץ. משהחליטה המשפחה, שהנכס בבעלותה, לחזור לגור בו, שכרה את שירותיה של זלדמן, שתעשה שיפוץ יסודי, מבפנים ומבחוץ, ותהפוך אותו לנכס משפחתי נוח ונעים למגורים. בני הזוג הבהירו לזלדמן כי אין בכוונתם להתרחב עוד, וכי הבית יהיה מיועד להם ולשני ילדיהם הקטנים (בגילאי 4 ו-8).

זלדמן תכננה מחדש את חללי הפנים בבית, וכן את חלל החוץ, פתחה את שניהם למקסימום האפשרי, תוך שהיא יוצרת זוויות מרתקות וקשרים מעניינים בין החוץ לפנים, בין הקומות ובין החללים השונים. החלל המרכזי הכפול, שהיה סגור בחלקו, נפתח מחדש לגלריה שצופה למטה, ומכניסה אור טבעי נוסף מלמעלה למטה. בעזרת שימוש בזכוכיות ממוסגרות בפרופילים בלגיים, היא הצליחה ליצור חלל אוורירי ומרווח, שהגבולות בו מטושטשים, אך בהחלט מספקים אינטימיות ופרטיות נדרשת. התוצאה, קשר עין וקול בין שתי הקומות, אספקת זוויות מעניינות מהמטבח לאיזור המשחקים, והקטנת הניכור הטבעי שבין הקומות.
חדר השינה של ההורים הורחב והוגדל בעזרת ביטולו של חדר הארונות, ופתיחתו המקסימלית לחדר הרחצה. במרכז החדר מיטה זוגית אדירה ממדים, עם מיטה בגודל של 2.5 מטרים, מה שהפך את מראה חדר השינה באופן מיידי לסוויטת שינה מפנקת. זלדמן לא רצתה לפגוע בכמות האור הטבעי החודרת לחדר, ולכן העדיפה וילון האפלה על פני חלון מסורתי עם תריסים. מול המיטה ארון אמבטיה גדול ויפהפה, ואילו דלתות המקלחון והשירותים הוסוו באלגנטיות על ידי זכוכיות כהות, לפרטיות.
חדר השינה הופרד מאיזור המשחקים וחדרי ילדים באמצעות הגלריה, מה שמספק לו ממד נוסף של פרטיות ואינטימיות, והופך את הסוויטה למפנקת עוד יותר, מכל הבחינות.
הסגנון השולט בבית הוא שילוב בין כפרי למודרני, בנגיעות סקנדינביות, הודות לעושר חומרי ולפלטת גוונים מונוכרומטית, שרק יצירות האמנות השזורות בחללים השונים מספקות לה הבלחות צבע. בקומות הקרקע חופתה הרצפה בבטון מוחלק, שלוטש היטב לחשיפת האגרגטים שבו. התוצאה – מראה ראסטיק על זמני ובלתי מתאמץ, שחינו, בין היתר גם בפגמיו ובעובדה שאינו מלוטש עד דק. מדרגות הבית והקומה העליונה חופו בפרקט עץ מעושן בגוון כהה, בעל טקסטורה גסה. הדגשות בשחור, דרך הפרופילים הממסגרים את הזכוכית, מסייעים לבסס את הפלטה המונוכרומטית ולהדגיש את החומריות.
גם מטבח העץ נצבע בשחור, לצדו חלון רחב עם תריסים שחורים, ועל אי העבודה פלטת גרניט פורצלן כהה דמויית שיש. לצדו, פינת האוכל, עם שולחן בסגנון סקנדינבי פשוט ונקי, וסביבו כיסאות שחורים.
החזית האחורית של הבית נפתחה כלפי הגינה שהורחבה והוגדלה. התוצאה: תחושת מרחב גדולה, ממש כאילו הגינה ממשיכה את הבית, באין קירות חוסמים. התחושה הזו ניכרת היטב גם בצורה הפוכה, כשיושבים בחוץ, ומרגישים בתוך הבית. פינות הישיבה העיקריות מוקמו לצד הויטרינה, באיזור המקורה, ואילו פינות ישיבה נוספות ומרוחקות יותר כאילו טובלות בירוק, הודות לתכנון מדויק של צמחיה ועצים, שמעניקים פרטיות ותחושת בידוד, לצד תחושת טבע חזקה ועוטפת. עצים ננטעו בצורה מכוונת, להסתרה ולפרטיות, מבלי להזדקק לעזרים כמו גדרות מבחוץ או תריסים מבפנים. פלטות בטון שהוצבו בפינת המגרש, בהמשך ליציאה מהסלון, מכוונות את היוצאים – או הנכנסים – ומציעות כיוון הליכה, כמו טיול קטן. אפשר להבחין בהן מחדרי הילדים, והן מזמינות, גם מבחוץ, לצאת החוצה וליהנות מהטבע. תכנון החוץ הקפדני דאג להשתקפות מכוונת של נוף ירוק מכל כיוון שמסתכלים עליו מתוך חללי הבית. הנוף הטבעי משקף דיפוזיה יפה בין הפנים לחוץ והופך למעין יצירת אמנות המשתקפת מבעד לפתחים השונים ומזמין החוצה, בכל מזג אוויר.
חללי הבית אופיינו בצורה חמימה ונעימה ובפשטות מכוונת. “הכנסתי אווירת ‘בוהמיין שיק’ דרך חפצים שנאספו, פריטי אמנות יפים. במקום אובר-דיזיין”, מסבירה זלדמן. “לא רצינו להוסיף חיפויי קיר, אלא לשמור על צביון פשוט ונקי יחסית, כשגולת הכותרת והעניין הם דרך האמנות ופריטי הריהוט. אלה מחמיאים ותואמים את התכנון המוקפד, מציעים זרימה נכונה בשטחי הבית, מבלי להעמיס שלא לצורך”.

עיצוב פנים ותכנון פנים וחוץ: שלומית זלדמן
צילום: שי גיל
שטח: 200 מ”ר