“הבית יושב על התפר בין הישוב היהודי לערבי וככזה הוא מייצר גבול שיש בו אמירה שמכבדת את המקום, השכנים וקוראת לדו קיום”, מתארת האדריכלית דנה אוברזון.
חזית הבית כלפי שביל הגישה היא של קומה אחת שטוחה, שמרגישה נופית ומדברת בשפה של איזון והיטמעות בסביבה.

“החשיבה על החומריות הגיעה מהתבוננות באבן הלקט הבונה את טראסות החקלאיות של נווה אילן” מספרת אוברזון “שכבות ההיסטוריה ניכרות באבן ורצינו לספר סיפור דרך סטרוקטורה שהחלק המשמעותי בה הוא קירות אבן שחודרים פנימה אל חלל הבית”.
הבית מתוכנן כשתי מאסות אבן וביניהן מילואת זכוכית קלה ורכה המייצרת חלל כפול. המילואה השקופה היא מבואת הכניסה אל הבית שחושפת נוף דרמטי אל הטראסות והיער.

בקומה העליונה של מבואת הזכוכית, גשר פנימי מחבר בין המאסטר וחדרי השינה. החומרים שנבחרו חשופים וגסים; תקרות בטון ברוטלי, חיפוי עץ אלון מוברש ושרוף למראה במטבח ובמבואות, ברזל טבעי מושחר בגרם המדרגות ובספרית חדר המגורים ואבן הלקט המקומית. רצפת בזלת שחורה מחברת בין הפנים לחוץ, חומר מקומי נוסף שנכרה, נערם וקיבל פרשנות חדשה כרצפת הבית.
הבית מסתיים במרפסת חיצונית ובריכת אינפיניטי שמתמזגת עם הטראסות החקלאיות, קו האופק והשמיים. “בפיתוח הנופי היה לנו חשוב להימנע מגדרות ומעקות כדי להיטמע בנוף. מעצם מיקומו של הבית בתפר, חשבנו איך אפשר לייצר גבול או קצה שמרגיש חלק מהסביבה”, מספרת אוברזון.

האתגר העיצובי חזר על עצמו גם בתכנון המעקות בין המפלסים בפיתוח השטח. “להבדיל ממעקה רציף שמחבר בין שתי נקודות ומייצר גבול, תיכננו מעקה מעמודי ברזל אקראיים למראה, המשמשים בסיס לצמיחת צמחים מטפסים וכך משתלב בצורה מקסימלית עם הנוף”.

עיצוב ותכנון פנים: דנה אוברזון
צוות התכנון: דנה אוברזון, עודד לויתן, עופרה גולדברג
אדריכלות נוף: מור אבידן
יועץ תאורה: צח כהן
אלומיניום: Winex
תאורה: אקסקלוסיב
ריהוט: The Box
מסגרות: סטודיו אירגאס עבודות אומן
נגרות: נגריית wewood
מטבח: Samgal
ריהוט חוץ: גנים ושושנים
שטיחים: אלי ששון
אוצרת אמנות: הילה נבו
צילום: עמית גירון