האחריות של האדריכל כמתכנן, מהדהדת לא רק בשאיפתו להגשמה של אובייקט או מרחב, אלא גם בהטמעת הידיעה כי פעולתו מכתיבה ניכוס של חלקים מהטבע ומהנוף לצורך הגשמת יצירתו. הבניין בלתי נפרד מסביבתו ,פעמים כמתריס בפניה ופעמים אחרות מנסה להיטמע בה. במעגל הזה, בו האובייקט לוקח מהטבע, האדריכל מחויב להעניק לטבע בחזרה. תחושת אחריות זו, מנחה את תפיסת התכנון בסטודיו של האדריכל פיצו קדם.
אנו מביאים כאן פרק מהספר אודות עבודותיו של קדם.
הידיעה כי הבניינים שהם מתכננים עתידים להישאר על פני הקרקע במשך שנים רבות, מנחה את אדריכלי הסטודיו לפתח מודעות גבוהה לסוג החומרים בהם נעשה שימוש, לפרטי הבניין ומעל לכל, לחוויה החושית של כל חלל באשר הוא. הללו יבטיחו כי בהישארותו של הבניין, תיוותר במקומה ובעוצמתה דמותו הפיזית וכך החללים והמרחבים מהם מורכב יותירו את הפרצפציה את החוויה האנושית, גם אם יאבד מתועלתו.
פיצו קדם, המוביל את הסטודיו במשך כמעט שני עשורים פיתח קו עיצובי לצידה של האדריכלית אירנה גולדברג שעבדה בסטודיו 10 שנים והייתה שותפה לתכנון ולעיצוב רבים מהפרויקטים .הקו העצובי שואב את השראתו ממקורות מגוונים, המעידים על תפיסתו האינטרדיסציפלינרית ביחס לאדריכלות; צילום ואמנות עכשווית, הטבע הסובב אותו והעיר על כל גווניה. כמו כן, באמתחתו ידע נרחב והבנה מעמיקה בתרבות ובשפה האדריכלית – המקומית והבינלאומית. לצדם, מתנהל דיאלוג מוקפד עם הלקוח, היזם, צוות המשרד והמשפחה ,אשר הינם בליבו של התהליך התכנוני בכל פרויקט. מקור היצירה נובע מהשאיפה הטוטאלית והמסירות המלאה לרעיונות אדריכליים על ידי בחינה מחודשת של כל מה שיוצר אותם – בחומר וברוח. ההתמקדות בסדרת פרקים זו, היא על לכידת ההווה כרגע של מפנה בעבודת הסטודיו. במקביל לעיסוק באובייקטים אדריכליים מרהיבים, בתים פרטיים, דירות ומסעדות , אשר כל אחד מהם מקבל יחס וטיפול כשל תכשיט ייחודי באוסף, אדריכלי הסטודיו עובדים במרץ על תכנונם של עשרות בנייני מגורים בתל אביב ומחוץ לה. בנייני מגורים אלו, אשר תכנונם שונה מהותית מתכנון של בתים ודירות פרטיים, זוכים לאותו היחס ככל אובייקט אחר ובתכנונם אינם מתפשרים ואינם מוותרים על רעיונות חדשניים ופרטי ביצוע מהודקים. המטרה, קשה ככל שתהיה ,הינה להמשיך לתכנן ולבנות בניינים אשר לא מתקפלים לנוכח התפיסה הרווחת בתרבות היזמית הטוענת לוויתורים באיכות החומר ולסטנדרטיזציה של חללים. עם התרחבות תחומי העיסוק של המשרד והפניה לקנה מידה אחרים ,ישנה גם התעמקות ברעיון המגורים בבית הפרטי .מי הם דייריו ?מה צרכיהם? כיצד מבטאים זאת בחלל ובאובייקט? בכל פעם שבית מגורים נהגה, נשאלות מחדש שאלות אלו ונוספות, הדנות באיכות החלל והחומר. התשובות מתבטאות בבחינה מחודשת של התכנית והחתך המרכיבים את חללי הבית וכן בשימוש בחומרים עכשוויים ובטכנולוגיות בניה עדכניות ובחיפוש אחר פתרונות הנדסיים מפורטים עבור כל פרטי הבניין.
חלל ביניים
“כאשר אין מה שיעצור את המבט שלנו, המבט שלנו נישא רחוק מאוד. אבל הוא לא נתקל בכלום, הוא לא רואה כלום; הוא לא רואה
אלא את מה שהוא פוגש. המרחב, זה מה שעוצר את המבט, מה שהמבט נתקל בו: המכשול, לבנים, זווית, נקודת מגוז. המרחב, זה
כאשר זה יוצר זווית, כאשר זה נעצר, כשצריך להסתובב כדי שזה יתפרש מחדש”. ז’ורז’ פרק
כחלק ממשימת השבירה והארגון מחדש של חללי המגורים, בתכנית הדירה apart N מיושם רעיון של היפוך. המעברים ומערכות התנועה (אלו שקרויים בפי רוב – מסדרונות) חורגים מתפקידם המסורתי כעמוד השדרה של הבית. במקום חללים צרים וארוכים במרכז החשוך של הבית, המנתבים את התנועה ומארגנים את חללי הבית השונים, בדירה זו, הם נצמדים לחזית המבנה ונהנים מאור טבעי וממבט אל הנוף והמרחב הפתוח שנמצאים בחוץ. וכך, חדרי השינה והמגורים, במקום להיצמד לחזית ולחלונות הבניין, נצמדים דווקא לגרעין. בזכות התכנית “ההפוכה” (inside-out) ושבירת התפקידים והמיקומים המסורתיים של חלקי הבית, חדרי השינה כבר לא מתפקדים כערי לווין בתוך הבית, הממתינים להולכים לישון, אלא הופכים לבית עצמו. ברווח בין המסה – החדרים, לבין מהלך התנועה על גבי החזית, נולדים חללי ביניים. הללו מקבלים תפקידים שונים בהתאם לשימוש ולאורחות החיים בבית. בין החללים השונים מתוכננות מערכות של פתחים גבוהים ורחבים, המחולקים לרכיבים וורטיקליים שנעים על ציר מסתובב (pivot). בסגירתם, ישרתו כמחיצה בין חלל למשנהו ויפרידו את האוויר בין החללים, אך לא את המבט. בפתיחתם ייווצר חלל חדש – משותף, קומונלי. הרגע המעניין ביותר נלכד דווקא במקום שלא מופיע בתכנית או בחתך האדריכליים. זהו חלל בלתי תלוי ובלתי צפוי. הוא מורכב מאלפי תנוחות שונות של הכנפיים אנכיות הנעות על ציריהן, ויוצרות חלל דינמי משתנה. תנועה של אובייקט אשר מגדירה חלל חדש, ומפתיע; חלל לא רשמי, שאין לו סימוכין, ואין שני לו – רק הוא עצמו ברגע נתון אחד.
תגובה אחת
מדובר ללא ספק באדריכל מוכשר ובעל קו אישי ובולט, אסטטיקה אישית, בין זה והמשפט של “הענקה לטבע ומחויב לחזרה” מהיכן נלקח?