ארגון הג’וינט, ארגון הומניטארי יהודי, הוקם בתחילת המאה הקודמת. לאחר הקמת המדינה, נחנך באוניברסיטה העברית מקום הקבע של הארגון, בחלליו של מה ששימש עד אז כאגף הארכיאולוגיה. את המבנה תכנן אחד מהאדריכלים החשובים בישראל, זאב רכטר, ובשנת 1955 הוא נחנך. במרוצת השנים נוספו למטה הארגון שלושה בניינים נוספים בידי ממשיכי דרכו של רכטר – בנו ונכדו, יעקב ואמנון רכטר, שדאגו לתכנון המבנים, אך שמרו על חללי הפנים כפי שהיו במקור. כעת, כמעט 70 שנים אחרי הקמתו, הוא זוכה למתיחת פנים ולשדרוג.
מי שאמונים על שיפוץ החלל הפנימי של המבנה הוא משרד האדריכלים אורבך הלוי, ממשרדי האדריכלים המוכרים והמובילים בישראל, שנבחרו לתכנן את 7,000 המטרים המרובעים של מטה הארגון. “למעשה, העבודה על הפרויקט כללה בעיקר עיצוב פנים, מכיוון שלא נגענו בכלל במעטפת החיצונית של המבנה”, פותח את השיחה עמנו האדריכל אורי הלוי שעמד בראש צוות התכנון שהיה אחראי על הפרויקט, ביחד עם האדריכלית הילה רוזנברג. “לפני שהתחלנו לעבוד עליו, חקרנו את ההיסטוריה של המבנה והבנו את נקודות החוזקה והחולשה שלו”.
האתגר הראשון איתו התמודד צוות האדריכלים הוא בכך שלא מדובר במבנה אחד, אלא בארבעה מבנים צמודים ושונים שיוצרים מבנה אחד. “כל אחד מארבעת המבנים תוכנן ונבנה בתקופה אחרת ואפשר לראות ערב רב של סגנונות בקומות ובחלקים השונים”, ממשיך הלוי. המבנה המקורי הוא מבנה בן קומה אחת שתוכנן בסגנון מודרניסטי-ברוטליסטי יפהפה. אליו הוסיפו תוספת ראשונה בשנות ה-70, מעין בניין טכני עם עיצוב ישיר. גם המבנה השלישי שנבנה בשנות ה-90 מזכיר את אותו הסגנון, אך המבנה הרביעי והאחרון שנבנה בתחילת העשור הקודם, הוא מבנה מעוגל בסגנון פוסט-מודרניסטי. החיבור הזה בין הסגנונות השונים ייצר מבנה אדריכלי ייחודי בסגנון שלו ומעין מבוך אדריכלי שבו פעלנו”.
“מה שעשינו בפרויקט הוא תכנון של חללי הפנים מחדש. למעשה, הוצאנו את ה”קרביים” של המבנה, “גילחנו” אותו ולמעט עמודים תומכים ואלמנטים הנדסיים אחרים, לא השארנו זכר למבנה הישן”, מוסיף הלוי. “בעבודה שלנו נתנו הרבה כבוד למבנים הקיימים והשארנו את המעטפת כמו שהיא. יש לזה גם יתרונות”.

איזה יתרונות למשל?
“הצלחנו לחשוף אלמנטים מקוריים של הבניין שהיו מאוד מיוחדים ויפים, אותם בחרנו לשלב בתכנון החדש. התקרה, למשל, היא תקרת ערוגות ייחודית אליה נחשפנו רק תוך כדי העבודות ולמזלנו יכולנו להשאיר אותה, וכן אלמנטים נוספים כמו החלונות”, עונה רוזנברג.
“המבנה הקודם הרגיש לנו כמעיין מבוך, כפי שאמרתי”, ממשיך הלוי. “אחת המטרות המרכזיות שלנו הייתה לסדר את החללים ולהקל על ההתמצאות בחלל. שמנו דגש על התנועה הפנימית והמעברים בתוך המבנה. אחת הדרכים הייתה קביעת מסדרון מרכזי שלאורכו נקבעו רפפות עשויות עץ. המסדרון מלווה אותנו כבר מהכניסה הראשית למבנה, ממשיך בקומת הקרקע ומוביל ליתר אגפי המבנה. אני מגדיר אותו בתור שביל האבנים הצהובות מהקוסם בארץ עוץ”, מוסיף בחיוך הלוי. “המטרה שלו היא לפשט את התנועה בחלל ולחבר בין ששת האגפים שהמבנה מורכב מהם. כל אגף זכה לעיצוב בסגנון שונה, כך שקל להבחין ביניהם”.
גם סגנון העבודה השונה שמאפיין את הארגון, היווה אתגר עבור צוות האדריכלים. “המבנה עוצב עבור ארגון שהאופי שלו מאוד דינאמי. העבודה מורכבת בצורה יוצאת דופן מעבודה בצוותים, אבל גם עבודה מול מחשב. בארגון יש 400 עובדים ולכל צוות יש את סגנון העבודה שלו, יש עובדים שנמצאים במבנה כל יום ויש כאלה שמגיעים לכאן פעם בשבועיים. התאמנו את המבנה ויצרנו פתרונות עבור כולם, כולל הקבוצות השונות שמבקרות בו לאורך השנה”, מספר הלוי.

איך מצליחים להתאים את העיצוב לצרכים של כלל העובדים, שמהות העבודה שלהם שונה?
“כדי להבין את הצרכים וגם את הציפיות של העובדים, ערכנו סדנאות וקבוצות מיקוד עם העובדים”, עונה הלוי. “אנחנו נוהגים להכיר את העובדים עצמם ולמדים על הארגון דרך הרגליים, ולא רק מול ההנהלה. ככה אנחנו יכולים לדייק את רוח המקום ואת דרך ההתנהגות של העובדים בו. אחד הדברים ששמנו לב אליו הוא שלפני השיפוץ כמעט ולא היו פונקציות ציבוריות, אלא רק משרדים. הייתה תחושה שבכל מקום שהיה אפשר להכניס בו משרד – עשו זאת. בתכנון החדש שמנו דגש על הפונקציות הציבוריות והחללים המשותפים. ניצלנו את הגינות הפנימיות שקיימות במבנה וסביבן מיקמנו את החללים הציבוריים, שזוכים לאור טבעי. בחללים הללו השתמשנו בחומרים טבעיים דוגמת עץ, רצפות טרצו וטקסטיל צבעוני, היוצרים אווירה ביתית ונעימה. לאחר השיפוץ אפשר למצוא במבנה שתי ספריות המיועדות לעבודה בשקט, חדרי עבודה משותפים וחדרי ישיבות המותאמים לעבודה בצוותים גדולים יותר. בנוסף, פיזרנו במבנה 5 קפיטריות המעוצבות כל אחת בסגנון שונה, שיתאימו לכל עובד, בדיוק כפי שלכל אחד מהם יש את בית הקפה השכונתי המועדף עליו”.

אדריכלות ותכנון: אורבך הלוי אדריכלים