אביב קלר. הרים, 2011, רקמה. צילום: באדיבות האמן
פריד אבו שקרה, טל אמיתי לביא, ג’ניפר בר לב, אורנה דגני,
גליה חי, גיל יפמן, נולי עומר, אביב קלר, חנה שביב
אוצרת: רותם ריטוב
ג’ניפר בר לב, שרה, 2016, ביגוד עתיק ובדים, תפירה ולולאות מתכת , 234X176 ס”מ. צילום: יותם פרום
“ועשתה להם אות לראות” הינה תערוכת מחווה לאמנית האמריקאית ג’ודי שיקגו ולציון שנת יובל לתחילת עבודתה, על המיצב פורץ הדרך (1974) ‘מסיבת ארוחת הערב’, The Dinner Party. הצגתו ב-1979 במוזיאון סן פרנסיסקו לאמנות מודרנית, עוררה סערה גדולה בעולם האמנות וכמו פתחה תיבת פנדורה של אלפי שנות אפליה והקטנת נשים, בכל מדיום המשויך ומאופיין כנשי. לאורך כל דרכה המקצועית, אתגרה שיקגו תפיסות אמנותיות מסורתיות, תוך ביקורת נוקבת על השליטה הגברית בעולם האמנות ועל נישולן של נשים משמעותיות מדפי ההיסטוריה.
‘מסיבת ארוחת הערב’, הינו מיצב אמנות פמיניסטי מונומנטלי, החוגג את הישגיהן של נשים משמעותיות שפעלו למען החברה, הפוליטיקה, המדע והתרבות בתקופות שונות בהיסטוריה. במיצב מוצג שולחן המאורגן בצורת משולש, עליו סידורי-שולחן מעוצבים בהתאם למאפייניה של כל אחת מהנשים המוזמנות לארוחה. כל סידור שולחן מסמל את תרומתה הייחודית של כל אחת מהנשים וכולל צלחת קרמיקה, סכום וספל המונחים על גבי ראנר רקום. הצגת המיצב ב-1979 סימנה על ציר הזמן את פתיחת הצוהר להכרה במעמד הטכניקות העמלניות ומלאכות היד כגון טקסטיל, רקמה, ויטראז’, אריגה, עבודות נייר וקרמיקה, כמדיומים רלוונטיים לביטוי אמנותי. מימושו של המיצב התאפשר בזכות תהליך עבודה ומחקר בשיתוף פעולה עם אמניות רבות ומאות מתנדבות ומתנדבים.
בשנת 2007 רכש מוזיאון ברוקלין ניו יורק את המיצב. הצגתו בתצוגת הקבע ממשיכה לעורר אמנים ואמניות לפעול, ליצור ולאתגר נורמות מיושנות.
שם התערוכה הוא שורה מתוך שיר שכתבה שיקגו המופיע על שישה באנרים הארוגים בטכניקת אריגת גובלן אַבּוּסוֹנִי , המוצבים בכניסת חלל תצוגת המיצב ‘מסיבת ארוחת הערב’. השיר מבטא קריאה לשוויון בין נשים וגברים. ואלו מילותיו:
והיא אספה את כולם לפניה
והיא עשתה להם אות לראות
והנה ראו הם חזון
מהיום והלאה לאהוב לאהוב בכל הדברים
ואז כל מה שהפריד ביניהם התמזג
ואז בכל מקום שוב היה גן עדן
And She Gathered All before Her
And She made for them A Sign to See
And lo They saw a Vision
From this day forth Like to like in All thin
And then all that divided them merged
And then Everywhere was Eden Once again
המשמעות האוצרותית העמוקה בתערוכה ועשתה להם אות לראות הינה הצדעה, הודיה וחגיגת מורשתה של ג’ודי שיקגו, הוקרה לתרומתן של אמניות רבות שפעלו בשנות ה70 ולאלו שפעלו בתקופות קודמות לאורך ההיסטוריה, לנשים שהתנגדו להגמוניה הממסדית, לשיטה ולדפוסים הגבריים בתחומים השונים. בזכות מאבקן של תנועות האמנות הפמיניסטיות בשנות ה-70, מלאכות היד וטכניקות היצירה העמלניות-מסורתיות כבר אינן נחשבות בימינו כסוגות שוליים. עולם האמנות העכשווי רחב ועשיר: אמניות ואמנים כאחד, יוצרות ויוצרים בטכניקות מלאכות היד בדרכים חדשניות ומגוונות, ובכך מטשטשים את ההיררכיות הנושנות בין מה שהיה נחשב כאמנות נשית/גברית, נחותה/גבוהה ורלוונטית.
בתערוכה ועשתה להם אות לראות מוצגות עבודות של אמנים ישראלים עכשוויים, שנוצרו בטכניקות עמלניות של מלאכות יד, בדגש על אלו הרכות והטקסטיליות. החומרים הרכים, הרקמה, הצמר והבד, שזורים בערכים אנושיים תת הכרתיים. הם מעוגנים ומושרשים עמוק במורשות תרבותיות, בחברה, בהיסטוריה ובמיתולוגיות. הטכניקות הרכות נושאות מימד אישי ומהוות מושא להתרפקות ונחמה. חומרי הבד מלווים את האדם מגיל ינקות, מעוררים נוסטלגיה ומסמלים שייכות וזהות אישית. תכונת החומר הרך כנושא זכרונות, שייכות וזהות שבטית ומסורתית, מאפשר העברת מסרים, לעיתים קשים ורדיקליים, תוך פתיחות והנאה מצד הצופה.
הקשר בין שני התהליכים המקבילים שהתעצמו מאז שנות ה-70 מרתק: מחד, המאבק הפמיניסטי בהגמוניה הגברית בעולם האמנות, ובמקביל התבססות ערכן האמנותי של טכניקות מלאכות היד.
לשם הדגמה ניתן לראות בבירור את ההבדל המגדרי בין השנה 1973 לבין השנה 2023 במוזיאון תל אביב:
1973 – חיים גמזו היה המנהל והאוצר היחיד של המוזיאון.
2023 – טניה כהן עוזיאלי כיהנה כמנהלת המוזיאון, כאשר את התערוכות אצרו תשע אוצרות ושלושה אוצרים: שוע בן ארי, נעמה בר-אור, מירה לפידות, שחר מולכו, גלית לנדאו אפשטיין, רז סמירה, רונילי לוסטיג-שטינמץ, דלית מתתיהו ורותי דירקטור ומצד האוצרים: הוגו דניאל, עמנואל קלו וטל ברויטמן.
1973 – הוצגו שמונה תערוכות יחיד במוזיאון, כאשר רק אחת מהן הייתה של אמנית – לאה ניקל.
2023 – הוצגו אחת-עשרה תערוכות יחיד, מתוכן אחת הייתה שיתוף פעולה בין זוג אמנים (אמן ואמנית), ארבע של אמניות, ושש תערוכות יחיד היו של אמנים גברים.
פריד אבו שקרה, הקו הירוק, מתוך הסדרה: נוף רקום, 2020, הדפס תחריט, רקמה בחוטים צבעוניים וחורים על נייר. צילום: באדיבות האמן
פתיחה: יום שישי, 15 בנובמבר 2024 10:00-14:00
שיח גלריה: יום שבת, 16 בנובמבר, בשעה 12:00
נעילה: יום שבת, 11 בינואר 2025
שעות פעילות הגלריה: שלישי 10:00-16:00, שישי 10:00-14:00, שבת 10:00-14:00,
(או בתיאום טלפוני: 054-4278951) רחוב גשר העץ 46, פארק תעשיות עמק חפר
אורנה דגני, הדס, 2022, רקמה על בד פשתן. צילום: לירז פאנק
טל אמיתי-לביא, פגיעה ישירה / הבית ברחוב נהלל, חיפה, 2016, הקרנת וידאו בערוץ אחד וחוטים על MDF. צילום: באדיבות האמנית
