הופיע ספר רטרוספקטיבי, מקיף ומרתק, על האמן ישראל הדני, במהדורה מיוחדת ומהודרת.
לקריאה בספר הדיגיטלי (בחינם) – הקליקו על התמונה
עיצוב גרפי: בתיה סגל
קראו עוד: בחיפוש אחרי הקדוש – ישראל הדני. מאת גדעון עפרת
מרטין וייל:
בדרכו הנעימה והצנועה, ישראל הדני הוא אינדיווידואליסט שיודע מה הוא רוצה ועושה את מה שהוא רוצה, בעקביות ובשיטתיות. הוא איננו מנותק מהמסורות האמנותיות שבהן צמח והתפתח, אך מעולם לא השתייך לקבוצה או לזרם באמנות והוא ערני וסקרן להכיר הכול.
לאורך כל חייו היצירתיים דחה את כבלי המוסכמות. הוא לא פיתח מה שמכונה “סגנון אישי”, ושלא כאמנים אחרים — אין לו תווית מאפיינת. הוא דוחה במודע כל חזרה שגרתית על צורות ותכנים. “יש כיום בעיה עם הדימוי שהתרבות יוצרת סביב האמן, עם הצורך שלה להגדיר, לשייך ולתייק את עבודתו ב’קלסר’ המתאים. זה עוזר אולי להפוך אותו למותג תרבותי, אבל פוגע בחירותו הפנימית”. הדני משאיר לעצמו חופש מוחלט לערוך את הניסיונות האמנותיים המעניינים אותו.
ישראל הדני עצמו מזהה חמש השפעות על עבודתו: “תבונת הכפיים של בעלי מלאכה ושליטתם בתהליך ובחומר; תרבויות העולם העתיק, בעיקר מצרים ואשור; הנדסה ואדריכלות מודרנית; הגישה המינימליסטית באמנות המודרנית; ובאופן פרדוקסלי כמעט, עוצמת החושניות והמורכבות האסתטית שחוויתי במסעותי בהודו”.
אדריכל משה ספדי:
החומריות הפשוטה אבל מרובת־הפנים של הדני היא מקור הכוח של עבודותיו. באמצעות שימוש בסדרה של צורות גאומטריות מורכבות המרמזות לאדריכלות חדשה, פוטוריסטית, האמן מעורר בעת ובעונה אחת מיתוסים מוכרים, תחושה של ארכאולוגיה וצורות אדריכליות איקוניות. הדני לעולם אינו חדל מלהפתיע: הוא מתגרה בכוח המשיכה ומסגל אותו לצרכיו; מרחיב את תחומה של הגאומטריה באמצעות תמות חוזרות ונשנות מן הטבע, שכבות, מדרגים, קימורים שחודרים זה לתוך זה וחופפים זה את זה, ובאמצעות גאומטריה זו עצמה מעורר תחושה של רוחניות, זיכרון, מיתוס. פסליו שואבים מן העבר ובה־בעת חורגים לעבר העתיד.