הספר עומד לצאת לאור בימים הקרובים
הספר שלפנינו מנסה להביא בפני קוראו את ספור המעשה האדריכלי, כמות שהוא, ללא כחל ושרק: לעתים משעשע, לעתים עצוב, אבל תמיד חשוב ומרתק.
בשל הגיוון וההיקף העצומים של המעשה האדריכלי, משולה הכתיבה עליו למשימה קשה עד בלתי אפשרית. למרות שניתן, כמובן, להציג דוגמאות ומרשמים רבים מן העבר, המסקנות והלקח מהם, לגבי ההווה והעתיד – מפוקפקים למדי.
למדנו גם מזמן, כי האדריכלים עצמם אינם נוטים להקשיב לנסיון של אחרים ואילו הקהל הרחב, מצידו, איננו מתעניין במיוחד בנושא כולו.
לאדריכל, הנדרש לחלום חלומות עבור אחרים, אין בנמצא מדריך מעשי לשם כך ואילו הלקוחות שלו, מתקשים להבין ולהזדהות עם אותם חלומות שנוצרו עבורם.
הספר בהפקה איכותית במיוחד, כריכה קשה, 216 עמודים. מחיר: 128 ש”ח כולל מע”מ ומשלוח | עיצוב גראפי: דינה שהם
הספר יוצא בסדרת “ספריית יוצרי ישראל” של d+a דומוס.
אדריכל ערי גושן הינו אחד מהאדריכלים המובילים בישראל. משרדו אחראי למספר רב של פרויקטים, מכל תחומי התכנון והעיצוב.
ערי גושן נולד בתל־אביב בשנת 1945 , הוסמך לאדריכלות בטכניון שבחיפה בשנת 1970 ומאז גר ועובד בתל־אביב.
במשך השנים 2010-1974 , פעל במשרד משותף עם אדריכל דן איתן ואחרי כן במסגרת משרד נפרד.
בין הבניינים הידועים ביותר של המשרד, נמנים תחנת רכבת השלום ובית הבורסה לניירות ערך החדש, שניהם בתל־אביב.
המשרד ידוע בתכנון המקיף, בבקרה ההדוקה על מהלך התכנון והבנייה ובאיכות הגבוהה של המבנים על כל פרטיהם.
אדריכל גושן כותב בקביעות בעיתונות הכללית והמקצועית, בנסיון להנגיש נושאים מקצועיים לציבור הרחב. כמו כן כיהן, בהתנדבות, במספר רב של וועדות מקצועיות ציבוריות חשובות. במשך שנים רבות שימש גם כיו”ר הוועדה לחקיקה ורישוי של ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל. בתפקידו זה, עסק בייצוג הציבור המקצועי הזה בפני וועדות הכנסת וגופים נוספים.
בין השנים 2023-2003, חזר אדר’ גושן להוראה ושמש כיו”ר וועדת ההיגוי של החוג החדש לעיצוב פנים, מבנה וסביבה בשנקר. בחוג זה עסק, בין היתר, גם בפיתוח קשרים ושיתופי פעולה עם התעשיה בארץ ובחו”ל ומונה בשנת 2007 לפרופסור נלווה בשנקר.
לאחר שרכש חווה מהמאה ה־ 13 ליד לוקה, בטוסקנה שבאיטליה, עוסק אדריכל גושן בשלוחת המשרד שבאיטליה גם בעיצוב מוצרים עבור חברות איטלקיות. ביניהם התפרסמו כאלה עבור החברות Fantoni ו־ .Valli&Valli/ הדלת “אסה”, המיוצרת על־ידי חברת “לואלדי” ממילאנו, זכתה גם בציון מיוחד של ה־Compasso D’oro
מעשה היצירה האדריכלית מאופיין בכך, שעל האדריכל למצוא פתרון אחד למספר רב מאוד של בעיות, זאת בשל היכולת להקים מבנה אחד בלבד, מתוך מגוון רחב של חלופות אפשריות.
הבעיות הנצבות בפני האדריכל, מקורן, בעת ובעונה אחת – מצד אחד, במערכות ערכיות (רגשיות ואיכותיות) ומצד שני, במערכות פיזיות (טכנולוגיות וכמותיות). טיבן של אלה, שהן לעתים קרובות מנוגדות, סותרות ובעלות הדגשים שונים בתכלית. מציאת פתרון שאיננו על דרך הפשרה, העונה חלקית על חלק מהשאלות, אלא כזה המשיג את כל המטרות ובשלמות – הינה קשה ונדירה ביותר.
האדריכלות ה”טובה” הינה, לדידי, זו שלא רק מצליחה להציג פתרון שלם שכזה, אלא שהוא גם פשוט וברור לכולם. אין צורך, לעניות דעתי, במבנים ובפתרונות מורכבים ומסובכים על מנת לייצור אדריכלות “טובה”. די בכמה מחוות גדולות ופשוטות. ההיגיון הפנימי של העבודה, המציע פתרון פשוט אחד למכלול האילוצים והבעיות, ביחד עם השמירה הקפדנית על אופן יישומו המפורט, הם הקובעים את טיב היצירה, את רמתה ואת מידת עמידתה במבחן הזמן. הדרך למציאת והקמת אותו פתרון מושלם, רצופה קשיים אין קץ וההצלחה בה נדירה למדי.
לפיכך, מניסיוני, רבות האכזבות של האדריכלים מהישגיהם והם נדונים למאבקים תמידיים עם הרשויות, עם בעלי מקצוע אחרים ואף עם הקליינט שלהם עצמו.
אילו יכלו הלבנים שעל הקירות לספר את סיפור אותם מאבקים להם היו עדות, אפשר היה, אולי, ללמוד מכך לא רק על המורכבות המיוחדת של המקצוע העתיק הזה, אלא גם על האפשרות להצליח בו למרות הכל.
במקביל לעבודת התכנון האדריכלי במשרד במשך עשרות בשנים חטאתי גם במלאכת הכתיבה. זו מלאכה קשה ומתסכלת עוד יותר מהאדריכלות, שהרי היא מותירה לאחריה מילים בלבד ולא בניינים וערים. המאמרים והסיפורים שנכתבו לא נועדו לקהילת אנשי המקצוע דווקא, אלא, בעיקר, לקהל הרחב. זה איננו מתעניין, בדרך כלל, במעשה האדריכלי. לא בתחום התרבותי שלו ואף לא בהשלכותיו המעשיות. הנסיון לפנות דווקא לקהל הקוראים הזה דרש ממני גם אופן כתיבה שונה: פשוט וישיר יותר, מנומק ודידקטי יותר ואף משעשע לעתים. ברובו הוא פורסם במוספים של העתונים: “הארץ” ו – “מעריב”.
