הטקס החל לאחר ש-Shyam Sunder Paliwal איבד את קירן, בתו המתבגרת והאהובה. מוכה יגון הוא נטע עץ לכבודה ותוך כדי כך הוא זרע את זרעי המהפכה התרבותית, הסביבתית והפוליטית שחולל – הוא יסד אז את המנהג, אשר מצד אחד מגן על נשים ומאפשר להן להתפתח, לרכוש השכלה ולהיות עצמאיות ולצד זאת, העצים יצרו סביבה ירוקה ועבותה בעצים מזנים שונים, באזור צחיח של הארץ.
בשנת 2005, כאשר פאליוואל נבחר לראש מועצת הכפר Piplantri, האזור כולו היה מוכה בבצורת שנמשכה שבע שנים רצופות. כרייה באזורים שמסביב הוסיפו לבעיות הסביבתיות. פאליוואל היה נחוש לשנות את המצב והוא יזם בנייה של סכרי עפר, לאגירת מי גשמים.
בשנת 2006, בתו בת ה-14 של פאליוואל מתה מהתייבשות. כשהסתיימה קבורתה, הוא נטע שתיל לזכר בתו והחליט לתעל את צערו “היא הייתה חשובה לי כל כך. חשבתי, איך הורים יכולים להרוג תינוקת ברחם?” והוא ידע מה הוא אומר – בפיפלנטרי כשנולדה תינוקת, בן משפחה היה דוחף גרגר קשה ומשונן לתוך הלוע שלה ואז חל זיהום שמוביל למותה של התינוקת. פאליוואל נשבע בליבו שלא תישמע יללה מעוררת רחמים כשתיוולד בת בכפר. מעתה ואילך יחגגו את הולדתה של תינוקת בנטיעת עצים.
“כשראיתי את העיניים הדומעות של כל בני הכפר, חשבתי שאם שתילת שתיל לזכרה של בתי יכולה לעורר רגשות כאלה ולקרב את כל תושבי הכפר, למה שלא נתחיל לנטוע עצים אחרי לידת כל ילדה בכפר,” נזכר פאליוואל.
הוחלט לשתול שלושה שתילים – כל אחד על שם הרכה הנולדת, אמה ואביה, בהמשך, זה הפך ל-111 (1+1+1). מאז 2006, ניטעו מסביב לכפר מעל 400 אלף עצים.
בנוסף, Paliwal יצר קרן חסכון לנדוניה פוטנציאלית, מגביית סכום מהקהילה ומההורים והפקדת הסכום כהשקעה בבנק מקומי. ניתן למשוך את הסכום רק כשהילדה מגיעה לגיל 18 ויש תנאים נוספים: ההורים מבטיחים לשמור על העצים, לחנך את בתם וגם מתחייבים לא לחתן אותן לפני שיגיעו לגיל הנישואין החוקי של 18 שנים.
הכפר הוא עתה כמו אי ירוק מוקף בנופים יבשים ועקרים, העצים גדלו ומפלס מי התהום עלה וצמחיה כמו אלוורה, מספקת תעסוקה לכפר. חקלאי מבוגר מספר לעיתון מקומי בהודו “עכשיו יש לנו כבישים רחבים יותר, ירוק בכל מקום, אין מחסור במים והיבול גדל”. הכפר הקים קואופרטיבים לנשים היוצרות מוצרים מאלוורה, כמו מיצים, מוצרי מזון וג’לים, למכירה בכפר, לצד מוצרים העשויים מדמדמניות, במבוק ודבש, שכולם נשתלו בכפר, כחלק מיוזמות הייעור מחדש והעצמה המגדרית של הקהילה.
ארגון פיתוח שפאליוואל הקים לזכר בתו, פועל למען הגנה ושיקום הסביבה וגם מבטיח צדק חברתי, על ידי צמצום אי השוויון בין המינים, מספק הזדמנויות לבני נוער מקומיים ללמוד ולתרום, להתפתחות חברתית ותעסוקה לנשים.
כשנשאל על מקור האנרגיה שלו, פאליוואל נראה עצוב “כל מה שאני עושה זה לזכרה של בתי.”