בלוח השנה היפני קיימות אותן ארבע עונות המקובלות במערב. עם זאת, כל עונה חולקה לשישה חלקים, אשר יחד יוצרים 24 חלקים, כל אחד באורך של כחמישה עשר ימים. תקופות אלו נגזרות במקור מלוח הירח המסורתי הסיני, המודד גם את מסלול כדור הארץ סביב השמש.
24 חלקי העונות, מחולקים שוב לשלושה ויוצרים בסך הכל 72 מיקרו-עונות, כל אחת נמשכת כ-5 ימים. עונות אלו משקפות את המקצבים העדינים של המערכות האקולוגיות של יפן ושל הטבע, כמו נבטת נבטי במבוק והבשלת חיטה, כמו גם ממזג האוויר. בעונת קייצ’יטסו החרקים מתעוררים ובעונת האקורו הסביבה עוטה טל לבן.
מיקרו-עונות אלה הגיעו במקור ליפן מקוריאה, במהלך אמצע המאה ה-6. השמות שלהן היו סינים עד שבשנת 1685, שיבוקאווה שונקאי, אסטרונום, לקח על עצמו לשנות את השמות, תוך התאמה מדויקת יותר לאקלים ולטבע של יפן מולדתו. אלא שבשנת 1873 ממשלת מייג’י, הכריזה על מודרניזציה, ביטלה את המערכת הקלנדרית המסורתית ואימצה את הלוח הגרגוריאני המערבי המבוסס על השמש. חלק מהחקלאים והדייגים מממשיכים גם כיום לתכנן לפי לוח השנה המסורתי, לצד לוח השנה הגרגוריאני המחייב.
כמה דוגמאות מהעונות ב-72 העונות היפניות – הן מתחילות ברשון (תחילת האביב), בפברואר, עונת הרוח המזרחית הממיסה את הקרח, ב-9-13 בפברואר העונה מתחלפת לעונת השיחים המתחילים לשיר בהרים ואילו ב-14-18 בפברואר מתחילה עונת הדגים היוצאים מהקרח. ב-11-15 במרץ פריחת אפרסק. 16-20 במרץ, זחלים הופכים לפרפרים והגיעה עונת שונבון (שוויון אביב) כאשר ב-21-25 במרץ הדרורים מתחילים לקנן. ב-26-30 במרץ פריחת הדובדבן (הבלתי נשכחת, כדאי לרשום ביומן המערבי שלכן). עונה נוספת מתקיימת ב-10–14 באפריל ומציינת את מעוף אווזי בר צפונה. בוודאי לא תרצו להחמיץ את העונה המתחילה ב-5-9 במאי – הצפרדעים מתחילות לשיר. חודש מאי בכלל עמוס אירועים, כך למשל, ב-21-25 במאי תולעי המשי מתחילות לכסות את עלי התות.
ועכשיו לתחזית אצלנו, על פי הלוח היפני – בתחילת ספטמבר החום מתחיל לדעוך ואילו ב-13-17 באוקטובר פורחות חרציות (אצל ורדית הן פורחות כל השנה). ב-7-11 בנובמבר פורחות קמליות, לידיעת הרומנטיות שבכן. ב-17-21 בנובמבר פורחים נרקיסים. ב-7-11 בדצמבר החורף מתחיל ואילו ב-12-16 בדצמבר הדובים מתעוררים מתרדמת החורף ומגיחים ממאורותיהם.