למשל (לפי רויטרס), מגישת הרדיו לשעבר Keiko Kawano, נשכרה כדי להעניק לתלמידי בתי ספר לאמנות בטוקיו, שיעורים כיצד לחייך כראוי. היא גובה מתלמידיה 7,700 ין (200 שקל) לשעה עבור שיעורים של אחד על אחד. כל זה חלק ממטרת בית הספר להכין את התלמידים לשוק העבודה: “לא השתמשתי הרבה בשרירי הפנים שלי מאז פרצה המגיפה ועד היום, אז זו פעילות גופנית טובה”, אמרה סטודנטית.
הביקוש הרב הביא את קוואנו להקים את חברת Egaoiku (חינוך לחיוך) והיא חוותה צמיחה משמעותית בשנה האחרונה. לקוחותיה כוללים מגוון רחב של לקוחות, כמו חברות שרוצות להכשיר אנשי מכירות ידידותיים ורשויות עירוניות שרוצות להגביר את שביעות הרצון של התושבים.
אזרחים יפנים אימצו את טרנד עטית המסכות הרבה לפני המגיפה ונהגו לעטות אותן בכל מקום, כדי למנוע התפשטות חיידקים. אזרחים רבים עדיין עוטים אותן מדי יום למרות שממשלת יפן הסירה את ההגבלה על כך מזמן. סקר שנערך לאחרונה על ידי רשות השידור הציבורי NHK חשף כי רק שמונה אחוזים מהיפנים הפסיקו לחלוטין ללבוש מסכות, בעוד 55 אחוז הודו כי לבשו אותן באותה תדירות כמו לפני הסרת ההגבלות.
מעניין שכ-25 אחוז מתלמידי בית הספר לאמנות שהשתתפו בקורס החינוך לחיוך עם קוואנו, עטו מסכות במהלך השיעור. היא מאמינה שהדור הצעיר הסתגל להרגל ושמסכות הן אופציה לנשים שמתעצלות להתאפר או לגברים שמתעצלים להתגלח.
קוואנו מעסיקה שני תריסר מאמני חיוך המלמדים בשיטת החיוך שפיתחה והמעצבת את הפה בדיוק בצורה הנכונה, על מנת להדגיש את שורת השיניים העליונה בפה. התלמידים משתמשים בטאבלטים כדי לתרגל את החיוכים שלהם ומקבלים ניקוד על מאמציהם. היא גם הכשירה יותר מ-700 מאמני חיוך הפועלים באופן עצמאי ומדריכים אנשים לחייך באמצעות השיטה שפיתחה.
מוזר ככל שזה עשוי להשמע לנו במערב, הרי שהדרכה המעודדת חיוך נכון, קיימת ביפן כבר מספר עשורים, מאחר והיפנים מתקשים בהבעת רגשותיהם באמצעות הבעות הפנים. הדרישה לכך גברה במיוחד בשלוש השנים האחרונות, בעקבות הקורונה.