למי שלא מכיר את המעשייה, נחזור אחורה בזמן, לשנת 1284 בעיירה המלין, סקסוניה התחתונה, גרמניה. העיירה הזו סבלה ממכת חולדות ואז צץ והופיע בה חלילן, לבוש במעיל מרובה צבעים, אשר הבטיח להיפטר מהעכברושים בתמורה לתשלום, לו הסכימו תושבי העיר. למרות שהחלילן קיים את הבטחתו ונפטר מהעכברושים, כשהוא מוביל אותם מוקסמים או מכושפים מנגינת החליל שלו, הפרו אנשי המלין על התחייבותם. החלילן הזועם עזב, נשבע לנקום. ב-26 ביולי של אותה שנה, הוא חזר והוביל את הילדים שבעיירה החוצה ממנה, מבלי שוב, בדיוק כדרך שעשה זאת עם החולדות.
ילד אחד או שלושה נותרו מאחור, תלוי בגרסה המסופרת, אחד מהם היה צולע ולא יכול היה לעמוד בקצב, אחר היה חירש ולא שמע את הנגינה ואילו השלישי היה עיוור ולא יכול היה לראות לאן צועדים הילדים האחרים.
הרחוב, שבו לפי הסיפור נראו הילדים בפעם האחרונה, נקרא כיום Bungelosenstrasse (“רחוב ללא תופים”), מכיוון שאסור לאיש לנגן שם מוזיקה או לרקוד.

התיועד המקודם ביותר של הסיפור

התיעוד המוקדם ביותר של סיפור זה, הוא מהעיר המלין עצמה, בו הוא מתואר בציורים על חלון ויטראז’ של כנסיית המלין, משנת 1300 לספירה. בכתב היד משנת 1440 שנתגלה מאוחר יותר, מסופר הסיפור ומצוין כי התרחש בשנת 1284, אז “חלילן לבוש במעיל מרובה צבעים, הוציא להורג 130 ילדים”. ברישומי העיירה של המלין משנת 1384, נכתב בכעס “עברו 100 שנים מאז שהילדים שלנו עזבו”.
מכת החולדות לנעדרת מכל תיעוד מוקדם (הוויטרז’ וכתבי היד) עד לאמצע המאה ה-16 ורק אז נוספה לסיפור. אז אם היעלמותם של הילדים לא הייתה מעשה נקמה, אז מה הייתה הסיבה לפשע של החלילן?
תיאוריה אחת מציעה שהילדים מתו מסיבות טבעיות וכי החלילן היה למעשה האנשת דמותו של המוות. החולדות מסמלות את המוות השחור והילדים היו קורבנות של המגיפה ההיא. אלא שהמוות השחור השתולל בשיאו באירופה בין 1348 ל-1350, יותר מחצי מאה לאחר האירוע בהמלין.
תיאוריה אחרת מציעה שהילדים נשלחו אל מחוץ לעיירה על ידי הוריהם, בשל העוני הקיצוני שבו חיו. אולי היא אף קשורה ל-Ostsiedlung, הגירת גרמנים מבתיהם כדי ליישב את מזרח אירופה. בתרחיש זה החלילן שיחק את התפקיד של מה שנקרא מאתר או מגייס, כאלה שלבשו בגדים צבעוניים וניגנו בכלי נגינה כדי למשוך את תשומת לבם של מהגרים פוטנציאליים.
עוד אחת מהתיאוריות האפלות יותר, אפילו מציעה שהיה זה פדופיל שהתגנב לעיירה ואולי האופי הנורא של היעלמותם של הילדים הוא הסיבה לכך שיש מעט פרטים על מה שקרה. כנראה שהוא אכן היה טראומטי אם הוא נשמר כל כך הרבה זמן בזיכרון הקולקטיבי של העיר, במשך מאות שנים.
התעלומה של מה באמת קרה לאותם ילדים מעולם לא נפתרה. הסיפור גם מעלה את השאלה, אם החלילן מהמלין מבוסס על המציאות, כמה אמת יש באגדות אחרות שסיפרו לנו בילדותנו?