הוא חלם על חלל, שבו בני-אדם והטבע השתלבו בשלום ובאופן סינרגיסטי, עם אוויר צח ובניינים מכוסים עשב ירוק, שם התפתחה האדריכלות עם אותו יופי בלתי צפוי ומיסטי כמו הטבע עצמו, עם קווים מתפתלים וגבעות מתגלגלות.
המבנים המעוקלים של Friedensreich Hundertwasser מתערבלים לשמיים בקליידוסקופ של צבעים, מקושטים בעצים הנעוצים בהם ומצופים בדשא ופסיפס של זוחלים.
האיש היה אקסצנטרי בדיוק כמו הבניינים שלו. הוא נולד כ-Friedrich Stowasser ב-1928 בווינה, לאב קתולי (שנפטר שנה לאחר לידתו) ולאם יהודייה, בתקופה הנאצית. הוא הוטבל לנצרות בכנסייה הקתולית ב-1935 וכדי להציל את עצמו ואת אמו היהודייה, הצטרף לנוער ההיטלראי, אך כל זה לא עזר להציל 80 מקרובי משפחתו היהודים שנהרגו במחנות ריכוז.
הוא הפך לצייר שטייל ברחבי העולם, בילה זמן רב בצרפת, איטליה, אוגנדה, יפן וניו זילנד.אז החל לשנות את שמו, עד לשם המלא Friedensreich Regentag Dunkelbunt Hundertwasser (משהו כמו “יום גשום רב-השראה בשלום מלא במאות מים כהים”).

הוא החל לעסוק באדריכלות רק כשהיה בשנות ה-50 לחייו, בשנות ה-60, שנות המרד נגד הצורות הגיאומטריות של המבנים המסורתיים והרצון להשתלב בטבע. אדריכלים ביקשו למרוד באידאולוגיה האדריכלית שקבע אדולף לוס, במניפסט שלו שסימן התייחסות לקישוטיות כפשע ואשר נכתב 60 שנה קודם לכן ושימש כמורה הדרך לאדריכלים. בצרפת היו אלה האדריכלים ובני הזוג Joël Unal ו-Claude Häusermann-Costy והאדריכל Jacques Couëlle, בין היתר, אשר מרדו באדריכלות הקיימת באמצעות בתים מעוגלים בצורת בועות. כמו גאודי, הונדרטוואסר אהב צורות לא סדירות, צורות אורגניות, צבעים בהירים ופסיפסים. הוא נהג להתפשט, גורב רק גרביים צבעוניים ולשאת נאום עם משנתו “למען הזכות לעור שלישי” במינכן. נאומו התמקד בשלושת העורות שיש לבני אדם: העור איתו הם נולדים, העור שהם לובשים כבגדים והעור שהוא חזית הבתים שלהם. הוא קרא להחרים את האדריכלות המודרנית וכתב מניפסטים קדחתניים על פשעי האדריכלות המודרנית, בהם ביקר את הגאומטריה הישרה והריבועית שלהם כ”חסרת אלוהים ולא מוסרית”. הוא קרא להתחבר לטבע, לכסות את גגות העיר בירוק ובעצים, רעיון שיהיה מאפיין מרכזי בבניינים העתידיים שלו. זה היה חלק מהפילוסופיה האדריכלית שלו ש”ייעור גגות הוא כיסוי הגג של העתיד”, רעיון שכיום ניראה נכון ומתקיים במקומות רבים בעולם, מהגגות של מרכזים מסחריים באוסקה שביפן ועד לערים הירוקות שבונה סטפנו בוארי בסין. הוא אפילו הציע לאנשים לכסות את קירות בתיהם בעובש.
ראיית העתיד שלו לגבי עתידה של האדריכלות, הרחיקה אף מעבר לאדריכלות הירוקה. ההונדרטווסר גם דגל בקיימות, השתמש בפריטים ממוחזרים או בזבל באמנות שלו וקרא להפוך ערים למרחבים ירוקים. הוא שילב עצים בכל אחד מהמבנים שלו ובחן דרכים יצירתיות להוסיף טבע לבניין.

הונדרטוואסר קיבל סוף סוף את ההזדמנות שחיפש ליצור בית פונקציונלי, שמגלם את האידיאלים האקולוגיים שלו, כאשר ראש עיריית וינה הזמין אותו לבנות את מה שידוע כיום כ-Hundertwasserhaus, בפינת Kegelgasse – Löwengasse ברובע השלישי של וינה. הבניין מזכיר שמיכת טלאים של צבעים נועזים ופסטליים בקווים עקומים ומעוקלים, עם שטיח של חלונות לא תואמים. יותר מ-900 טון אדמה נפרשו על הגג שלו ומהמבנה צומחים יותר מ-530 עצים ושיחים. יש גם שורה של פסיפסים שעוברת בבניין, מהמוסך לגג המשתרע על פני כמה קילומטרים.
רק 5 דקות הליכה משם, תמצאו גם את KunstHausWien השוכן על גדות הדנובה, הבניין היחיד של הונדרטוואסר בווינה הפתוח לקהל הרחב. כיום הוא מכיל את האוסף הנרחב ביותר של יצירות האמנות שלו, מהציורים והגרפיקה שלו ועד שטיחי קיר ותוכניות אדריכליות. בפנים, אפשר לחוש בחזון שלו, כשהרצפה מתפתלת מתחתיך באריחים צבעוניים.
כשממשיכים מערבה לאורך תעלת הדנובה, מגיעים למפעל המשרפה בספיטלאו, המתנשא מעל וינה עם מגדל ארובה בגובה 126 מטרים, שבצמרתו “שזיף זהב”. זוהי משרפת הפסולת הנקייה והמודרנית ביותר באירופה והונדרטוואסר לקחת על עצמו לתכנן אותה מאחר והזדהה עם ערכיה.

בתחילת 1990, תכנן את Rogner Bad Blumau, מלון וספא תרמי, הבנוי על שפת מעיינות תרמים חמים במזרח אוסטריה. הוא העניק לו עיצוב מהפכני. התכנון האדריכלי שלו סידר את המבנה כמו עיר עם שכונות שונות, הספא מעוצב בצורת טבעת במרכז, מוקפת שישה בניינים המרכיבים את המלון, מסתעפים אל תוך הגבעה הסמוכה, עם משטחי צבע מבצבצים החוצה מבעד לטבע, כיפות מזהב, שפע חלונות וזלזול חמור בקווים ישרים (“הקו הישר הוא אלים ובלתי מוסרי”, כתב פעם הונדרטווסר), מטמיעים את היצירה האמנותית הזאת, בגחמה סוריאליסטית וחלומית. עולם של אגדות שבו הכל זורם אורגנית כמו הטבע, עם שלושה מעיינות מרפא תרמיים. הכל מיועד להציל אתכם מן התוהו ובוהו של הבניינים הקרים בערים העירוניות.
לפני שלושים שנה, כשעיצב את המתחם, הקדים הונדרטווסר את זמנו, אבל גם כיום, מתחם המרפא והנופש באזור הכפרי האוסטרי, נשאר רסיס של קסם טהור, בעולם שצריך את זה עכשיו יותר מתמיד.
מחוץ לאוסטריה, בניין המגורים שלו הידוע בשם Waldspirale בדרמשטאדט, גרמניה, חבוי בפינה אחורית של העיר הקטנה שמדרום לפרנקפורט-אם-מיין; בלוק ספירלי מרהיב של דירות. צבעי פסטל מצויירים בגלים ולכל דירה ידיות שונות המחוברות לדלתות ולחלונות. הגג המשופע נטוע בדשא, שיחים, פרחים וצמחים, בעוד שעצים כאילו צומחים מהחלונות. הבניין מנוקד גם בכיפות מוזהבות, המזכירות כנסיות אורתודוקסיות מזרח אירופאיות.
הארכיטקטורה של הונדרטוואסר חצתה יבשות, עם יקב הקיחוטה בקליפורניה, אחד ממתקני הפסולת היפים ביותר באוסקה, יפן ויצירת האמנות האחרונה שלו, שירותים ציבוריים בקוואקאווה בניו זילנד, שמושך אליו 10,000 מבקרים בחודש.
הונדרטוואסר עבר לניו זילנד בשנים האחרונות לחייו ומת מדום לב, על סיפון המלכה אליזבת השנייה, באמצע האוקיינוס השקט ב-19 בפברואר 2000. משאלתו האחרונה הייתה להיקבר בנחלתו בניו זילנד, עירום כמובן, וללא ארון מתחת לעץ כדי שיוכל להפוך לחלק מהטבע. “המתים לא מתים, אלא ממשיכים לחיות בצורת עצים”, אמר פעם. עצים צבעונים צומחים על מקום מנוחתו ב”גן המתים המאושרים”.