יום אחד, אמילי, בתה בת ה-8 של Julie Deane, עברה בריונות חברתית בבית הספר שלה ואיבדה את אישיותה מלאת החיים. האם הבריטית גמלה בלבה באותו יום לשלוח את שני ילדיה לבית ספר פרטי, אבל היה ברשותה רק סכום זעום של 600 ליש"ט (775 דולר), שלא הספיקו לתשלום שכר לימוד. האם עזת הרצון, החליטה להשקיע את מעט הכסף שהיה ברשותה, ביצירת עסק שיצליח לייצר את ההכנסה הדרושה לה.
תוך חמש שנים, דין הפכה את 775 הדולרים האלה לעסק של 65 מיליון דולר – חברת The Cambridge Satchel Company, שמוכרת תיקים ל-120 מדינות בכל רחבי העולם. סלבריטאים כמו Taylor Swift, Alexa Chung, Elle Fanning, מסתובבים עם התיקים שלה.
זה התחיל עם תה במטבח “כמו בריטית, עשיתי כוס תה וישבתי לעשות חושבים”, היא אומרת ואז נזכרה בתסכול שלה מהאיכות הירודה של ילקוטי בית הספר של ילדיה ושהיא חיפשה אך לא מצאה להם ילקוט הולם. “אף אחד לא ייצר תיקים וילקוטים בבריטניה”, היא אומרת ולכן היא החליטה שהיא תהיה זו שתתחיל לייצר ילקוטים איכותיים.
היא קיבצה כמה קופסאות משומשות של דגנים לארוחת בוקר ועטפה אותן בנייר חום, כדי ליצור דגם אב טיפוס. את השם לעסק נתנה בלי חוכמות “אני גרה בקיימברידג’ ואני מוכרת ילקוטים”, היא אומרת. גם את הלוגו המציאה בצורה פשוטה, תוך ציור שלו במסמך וורד שכיח.
מאחר ולעסק חדש דרושים יועצים ואסטרטגים יקרים – היא גייסה את אמה “ובכן, את חייבת להשיג מישהו שיעבוד ממש קשה, ישלים עם האופי המעצבן שלך ובנוסף גם לא יצפה לקבל תשלום. זה מצמצם את האפשרויות עד שאת נשארת עם אמא שלך”.
כדי למצוא ספק לא יקר שייצר את הילקוטים שלה בזול, היא חיפשה אותם בגוגל והתייחסה רק לאלה המופיעים בעמוד ה-16 האחרון ב”תוצאות החיפוש”, שם נתקלה בחנות ציוד לבית ספר בסקוטלנד. לחנות הנידחת לא היה אתר אינטרנט, אז דין התקשרה אליה כדי לשאול היכן מייצרים את הילקוטים שהם מוכרים. בתחילה, בעל החנות לא הסכים לחשוף בפניה את הספק שלו ולכן היא התקשרה אליו כל חצי שעה עם שאלה אחרת. זה לקח רק יממה עד שבעל החנות המותש התרצה ומסר לה את פרטי הספק שלו.
דין ייצרה שלושה ילקוטים עשויים עור חום וילדיה דגמנו אותם. ותוך יומיים עם קורס חינמי של מיקרוסופט היא הקימה אתר אינטרנט, התחברה ל-Paypal והתחילה לקבל הזמנות (קודם כל מחברים ובני משפחה, בעיקר מתוך רחמים, היא אומרת).
בהמשך היא שלחה כמה ילקוטים זוהרים שלה בצבעי ניאון לבלוגריות אופנה, כדי שיציגו אותם בשבוע האופנה בניו יורק. היא עצמה לא יכלה להרשות לעצמה כלכלית לטוס לשם בעצמה.
דין הוצפה ב-16,000 הזמנות לתיקים והתחילה לעבוד עם יצרן בריטי גדול יותר, שגילתה בהמשך שהוא מרמה אותה. כשהיא התעמתה איתו, הוא הסביר לה שאין לה אלטרנטיבה אחרת אלא לעבוד איתו והוסיף שורת מחץ: “כי את אישה טיפשה ולא מבינה בייצור”. דין פנתה לכל צוות המפעל, שצפה בעימות, שהיא פותחת מפעל בקרבת מקום ואם הם רוצים לעבוד איתה שיפנו אליה. שלושה שבועות לאחר מכן, היא הפכה בניין נטוש למפעל פעיל ושכרה את כל עובדי היצרן כעובדיה.
תוך חמש שנים היא פתחה חמש חנויות והחברה שלה הגיעה לשווי של 50 מיליון פאונד (65 מיליון דולר). היא הוזמנה לפגישה עם מלכת בריטניה (ז”ל) וזכתה באות מסדר האבירות הבריטי כיזמית מצטיינת.