המרחב הרביעי

ראשיתה של התערוכה, במפגש שיזמתי בין שלושה אמנים שלא הכירו האחד את השני והמשכו בדיאלוג מסקרן בין עבודותיהם.
עליזה צוריאל – יוצרת בעיסת נייר,papier mache`, היא מפוררת את הנייר, מחברת, מדביקה ויוצרת (בטכניקה שפיתחה).
יצחק שלו – לוקח חומר שברובו חול וגרגירי אדמה, מדביק, מחבר ויוצר על משטחי עץ.
משה דיין – חרש ברזל, יוצר בברזל גולמי, רדי מייד ונשורת ברזל.
עבודותיהם נוצרו בצורה בלתי תלויה האחד בשני וסגנונם האישי שונה ולמרות זאת, מצאנו נקודות חיבור נפלאות בין עבודות האמנות שלהם.
בחירת השם לתערוכה מגיע מרעיון “הממד הרביעי” שמשמעותו, יכולת האדם להגדיר את היקום בעזרת ארבעה מימדים – אורך, רוחב, גובה וזמן. ארבעת המימדים האלו הם כמסגרת עבורנו, לא רק כמשהו מטאפורי מושאל, אלא כהוויית חיים.
מימד הזמן – הוא סוג של חלום שבו בטל הזמן ובטל גם המקום. החלום הוא חלק מהמציאות כמו שהמציאות היא חלק מהחלום. לפעמים – החלום – הוא ניגוד, אנטיתזה למציאות. יש פעמים שהחלום מתגשם… יש פעמים שהחלום מתנפץ… המרחק בין החלום למציאות נקרא – פעולה. חלום שמוסיפים לו תאריך – הופך למטרה. מטרה הופכת לתוכנית. תוכנית, באמצעות פעולה, הופכת את החלום למציאות.
במרחב הזמן הזה – פועלים האמנים וכאילו התת -מודע בוחר עבורם תמונות ומצבים – וזו בעצם מהות יצירתם.
האמנות של עליזה,יצחק ומשה, היא פרזנטטיבית ועוסקת בהיצגים של מציאות – כדיאלוג רעיוני ואסתטי. האמנות שלהם עוסקת במחשבה, הם משמיעים את הקול האנושי ומשקפים את רוח הזמן במרחב – במרחב הרביעי.