מדי יום עוסקת הצעירה בטקס התייפייפות משוכלל, היא מורחת על גופה תכשיר אדום, תערובת של אבקת עץ נגולה עם שמן דקלים. התסרוקות המתוחכמות, עשויות משחה עשויה בוץ, תערובת של אפר מעלי בופוקולוקו ושמן דקלים, כל זה בכדי להתהדר בייחודיות שלה.
סוף תקופת ההתבודדות שלה מסומן בטקס ריקוד ושירה. לכוריאוגרפיה ולשירים יש מבנה מאוד מתוכנן, אבל מכילים גם איכויות ייחודיות ספציפיות לכל וואלה. היא שרה את סיפור הבדידות של עצמה ובהומור משבחת את התנהגותה שלה תוך שהיא מכפישה את יריבותיה.
הצלם מספר “תמיד הייתי מוקסם משבטים ילידים, כי אני מרגיש שיש להם עושר שאיכשהו אנחנו איבדנו. טקסים רבים בקונגו הולכים ונעלמים. הטקס של אשת וואלה עמד בלחצים של החיים המודרניים – אבל לכמה זמן? כדי לתעד את המחווה היפה הזו לאמהות, לפוריות ולנשיות, הצעתי לחמש נשות Wales להשתתף בצילומים מבוימים. כל תפאורה עבדה כייצוג חזותי של אחד הנושאים שעליהם הייתה הוואלה שרה ביום שחרורה מהסתגרות. סדרה זו היא השתקפות אישית של נשים בכלל ושל טקס וואלה בפרט”.
פטריק ווילוק (נולד ב-1969) חי ועובד בפריז, הונג קונג וקינשאסה. הוא בילה למעלה מ-35 שנה מחוץ לצרפת. הוא עובד כצלם אוטודידקט משנת 2009. הוא מספר סיפורים באמצעות דימויים פרפורמטיביים וסוריאליסטיים שהופקו בשיתוף אם אנשי השבטים. כל הבימויים המורכבים בקפידה, נבנו במלואם במקום ולא נוצרו בפוטושופ והתכנים שלהם הם הכלאה בין אתנולוגיה, סוציולוגיה, מיצג, מיצב, וידאו וצילום.
עם סדרת התמונות Songs of the Wales, הצופה מלוהק לתפאורה הצבעונית של ג’ונגל אפריקאי. בלב הכל עומדות החגיגות הפולחניות של נשות וייל – זה השם שניתן לצעירות משבט האקונדה, הפיגמים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, כשהן הופכות לאמהות בפעם הראשונה. הצלם ניגש לנושא במידה רבה של פנטזיה, אך גם בכבוד ובאמפתיה. התמונות מדברות על החוויות של הנשים, על הפחדים שלהן אבל גם על המשאלות והחלומות שלהן.