קמיל קלודל: הפסלת בצילו של אוגוסט רודין

"גיליתי לה היכן למצוא זהב, אך הזהב שהיא מוצאת שייך לה", אמר הפסל הנודע אוגוסט רודין, על Camille Claudel שהייתה אהובתו, המוזה והתלמידה המוכשרת ביותר שלו. כשהפסל הצרפתי המפורסם בן ה-42 לקח אותה תחת חסותו, היא הייתה רק בת 19 ובגיל 20 כפר הפיקה את היצירה הגדולה הראשונה שלה, דיוקנו של פול קלאודל בן 16, (1884), אחיה הצעיר, שהפך בעצמו למשורר ומחזאי מפורסם.

08/2021

בעוד רודין מוכר כגאון ודמות מפתח בהיסטוריה של הפיסול והאמנות, בקושי ניתן להגדיר כך את קלאודל, למרות ההתעניינות הגדולה בחייה שהונצחו בסרטים, ביוגרפיות רבות ואפילו הצגה ובלט שהופקו בשנים האחרונות, שרבות מהן מתרכזות באופן טבעי במערכת היחסים האינטנסיבית שלה עם רודן. סרט שיצא ונקרא בפשטות רודן, מתמקד בפסל הנודע וגם פה, במיוחד על יחסיו עם קלאודל.
היא נולדה בשנת 1864 בצרפת וכבר בהיותה בת 12, היא החלה לפסל בחימר. עבודתה הבוסרית משכה את תשומת לבו של הפסל המצליח אלפרד בוצ’ר ובעידודו היא עברה קמיל לשכונת מונפרנס בפריז ועסקה באמנות, בתמיכת אביה הבנקאי. באותה תקופה מעט מאוד מוסדות היו פתוחים לקבל נשים ללמודי אמנות. אבל בבטחון עצמי גדול, היא שכרה סטודיו עצמאי משלה, אותו חלקה עם שלושה פסלים בריטיים והעזה אפילו לפסל עירום גברי. היא הציגה חשיבה אחרת משאר הפסלים, שהציגו בדרך כלל את הגוף הנשי הקלאסי, רפוי ומגיח מפתה מאבן, קלודל הציגה נשים לבושות, עם ספר ביד, בעיניים עצומות, ללא שמץ אירוטיות אלא מחויבות למחשבה מעמיקה והתפתחות עצמית.

בוצ’ר עזב את פריז לאיטליה וביקש מאוגוסט רודין להחליפו כמורה. קלודל הפכה במהרה לא רק לאחת מתלמידיו, אלא גם למוזה ולאהובתו והחלה לעבוד בבית המלאכה שלו בשנת 1883 ועבדה הן על הנשיקה (1882) והן על שערי הגיהנום (1880-1890), מיצירות המופת הגדולות ביותר של רודן. לצד היותה המוזה של רודן והמקור להרבה מפסליו, יצירתה שלה התבגרה והפכה להשפעה רבה על רודן מבחינה סגנונית, היא זכתה להצלחה ולהערכה ממבקרי האמנות.
אלא שאז מערכת היחסים שלה עם רודין התפרקה, כאשר הוא סירב להיפרד מאהובתו האחרת ולהתחתן איתה, בשנת 1892, לאחר רומן של כמעט 10 שנים. למרות האומללות הרגשית שלה והטינה כלפי רודין, קלאודל חוותה תקופה של יצירתיות ויצרה כמה מיצירותיה הבלתי נשכחות והמקוריות ביותר, תוך ניסויים בחומרים שונים ובשילוב של שיש וברונזה, שהיו חסרי תקדים. היא חייה בעוני ורודין המשיך לשלם את שכר הדירה שלה. היה לה אף רומן קצר עם הקומפוזיטור קלוד דביוסי. אך משנת 1905 ואילך בריאותה הנפשית הידרדרה, היא חוותה מדי פעם התקפי זעם והרסה את עבודותיה. היא פתחה פרנויה, פחדה שרודין יגנוב את רעיונותיה, הייתה משוכנעת שהעולם כולו נגדה ואמנים גונבים ממנה רעיונות. היא הסתגרה בסטודיו שלה ודיברה רק עם מבקרים רק דרך התריסים שלה. היא הרסה את רוב העבודות שהיו בסטודיו שלה ובשנת 1913, לאחר מות אביה, היא אושפזה בכפייה על ידי משפחתה, בבית חולים לחולי רוח. הרופאים ניסו לשכנע את משפחתה של קלאודל כי היא לגמרי אינה מטורפת, אך המשפחה רצתה להוציא את קלודל מחייהם. גם התערבותו של רודין לא סייעה לה וקלודל בילתה שלושים שנה במקלט לחולי נפש עד שמתה לבדה בשנת 1943 בגיל 78, ונקברה בקבר ההמונים של בית החולים, בלי שום מעורבות של משפחתה.

קלודל הייתה פורצת דרך, בעלת מזג אופייני למה זה בעצם אומר להיות אמן, נאבקת בעולם של גברים על זכותה וההכרה בה כאמנית, היא אף הפכה לסמל במאבק של נשים על מעמדן בחברה. מבקרי אמנות כתבו שקלודל הייתה הפסלת אשה היחידה שעל מצחה היה סימן של גאונות והציירת המפורסמת היחידה במאה השנים של תקופתה וכי לסגנונה הייתה השפעה על האמנות והיא שינתה אותה, יותר מאשר רבים מעמיתיה הגברים. לאחר שרודין ראה את עבודתה “העידן הבוגר The Age of Maturity” לראשונה, בשנת 1899, הוא הגיב בהלם ובכעס והפסיק בבת אחת את תמיכתו בקלודל.
מוזיאון קמיל קלודל בעיר הולדתה נוגנט-סור-סיין נפתח בשנת 2017, כמוזיאון לאומי צרפתי המוקדש ליצירתה של קלודל, עם כמחצית מ-90 העבודות ששרדו. המחזאי הנריק איבסן ביסס את מחזהו האחרון, When We Dead Awaken, משנת 1899, על מערכת היחסים של רודן עם קלאודל. על הבמות עלה מחזה על דמותה בהפקת איזבל אדג’אני, שגילמה את דמותה וג’רארד דפרדייה מגלם את רודן, הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר ב1989. סרט נוסף, קמיל קלודל 1915, שביים ברונו דומונט ובכיכובו של ג’ולייט בינושה בתפקיד קלאודל, הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-63 בברלין בשנת 2013.