מעצבים רותמים את הבטון בכדי ליצור מראה תעשייתי-עירוני מודרני, ומשתמשים בו בצורות שונות, כדי לחשוף טפח ולהסתיר טפחיים. בית הבטון שלפניכם, הממוקם בראשון-לציון, נראה ממבט ראשון כמו מבנה ציבור ייחודי, אך בעצם הוא משמש בית למשפחה בת שבע נפשות. בעלי הבית ביקשו ליצור קורת גג ייחודית עבור בני הבית, תוך שימוש בחומריות שאינה מתנצלת, צנועה במהותה, ולגמרי שונה מהנוף האורבני שבחוץ, בטח ובטח מביתם הקודם, שנראה כמו שכפול חזותי של יתר הבתים בשכונה.

 

 

חומריות גולמית ולא מתנצלת
בעלי הבית ביקשו בית פתוח, אוורירי, נקי וחף מקישוטיות יתר. האדריכל דני ישראלביץ’ מציין כי ביקש, ביחד עם רעייתו, האדריכלית הילה דינאי ישראלביץ׳, ליצור פנינה אדריכלית דרמטית בפינת הרחוב. בעוד שצדו האחד של הבית, הפונה אל בית השכנים, עוצב בצורה אטומה, חלקו הקדמי עוצב כתיבת זכוכית, החושפת רק את מה שביקשו לחשוף, ולא מעבר לכך.
התכנון ביקש לרתום את הקו המעוגל של המבנה על מנת ליצור צורה של שלושה מפלסי בטון, שנראים כמו קוביות מדורגות. הדבר נעשה בכמה אופנים, בין היתר גם הודות לפסי ניתוק, בדמות אלמנטים מזכוכית, שנקבעו במסגרת ברזל שחורה, אשר מפרידה ביניהן באלגנטיות. קומת הקרקע המלבנית שקופה, כאמור, בחלק שצופה אל הרחוב, דבר שיוצר מעין אפקט מרחף, עבור הבטון שמעליה. טקטיקת הריחוף חוזרת על עצמה גם בחלקים האטומים של המבנה, משני הצדדים ומאחור, שם הניתוק נעשה בעזרת פס הפרדה אופקי.
בקומת הכניסה, שעוצבה כתיבת זכוכית, חלל ציבורי רחב ידיים, עם שפע של אור טבעי, הודות לוויטרינות גדולות הממדים. אלה צופות אל חצר ואל בריכה, שבהן גם ריצוף בטון שמתכתב עם התקרה המחופה בגוון דומה, וכמובן עם חיפוי המבנה המעוצב. החומר הקשוח והגס מתעדן הודות לעיבוד עדין ולקונטקסט שבו הוא נמצא, בדמות חללי מחייה נעימים ומזמינים.

 

 

אפור ומלא רבדים
שער ברזל שחור מוצב בכניסה אל בית הבטון, אחד מהצבעים החזקים שגם שובצו בפנים הבית, כקונטרסט אלגנטי לחומר הגולמי. שלוש מדרגות מובילות אל קומת הכניסה רחבת הידיים, שבה הוצב גרם מדרגות מאחורי מעקה עשוי כבלי פלדה הנמתחים מרצפה ועד תקרה. מדרגות פלדה שחורות שחופו בעץ מובילות אל קומת חדרי השינה, שחופתה בפרקט אץ אלון בדוגמת פישבון, אלמנט שמחמם את גזרת החדרים האינטימיים.
חיפוי הרצפה שנבחר עבור קומת הכניסה הוא של אריחים מדוקקים בגוון אפור בהיר, אשר מזכירים את הבטון וכמו ממשיכים את האריחים שמרצפים את שביל הכניסה.
חדר המגורים מוקם בקצה הסמוך אל החצר, מצדו השני פינת האוכל, ובתווך, גולת הכותרת, בדמות מטבח פתוח ומפואר. המטבח מציג זירה שוקקת ומרהיבה, בחיפוי כהה ונעדר קישוטיות. ולמרות זאת, הוא הופך למרכז הבית מכל הבחינות. אי מרכזי שאורכו ששה מטרים, מחופה בפורמייקה בגוון גרפיט, משמש דלפק אכילה יומיומי, ותחתיו אזור אחסון נרחב. הארונות, בגוון גרפיט תואם, מסתירים מאחוריהם את מוצרי החשמל ואת כל צרכי המבשלים והסועדים, מותירים חזות נקייה גם לאחר בישול למשפחה בת שבע נפשות ואורחיהן.
בסמוך למטבח, ובקצהו של האי, הוצבה פינת אוכל המשמשת את בני המשפחה בימי שבתות וחגים. גוף תאורה בשחור ובפליז, עם עיגולי זכוכית, ממחיש את העושר החומרי שנשזר בצורה צנועה ולא ראוותנית בחללי הבית. בגב השולחן קיר מעוצב מעץ בגוון מולבן, ומצדו ארון גדול שמשלב בין אחסון סגור לבין נישות לראווה, שבהן ספרים ושאר שכיות חמדה. מאחוריו כניסה מוסתרת המובילה אל שירותי האורחים ואל המזווה.

 

 

פטיו כאלמנט הסתרה פוסט מודרני
הבטון אמנם חשוף וגולמי, וגם טקטיקת השקיפות ניכרת היטב, אך טקטיקות עיצוב נוספות מנעו ממנו להיות חשוף לגמרי אל עוברי אורח, שכנים ושאר סקרנים. אדר’ ישראלביץ’ מסביר כי האינטימיות במרחב המחיה הביתי מתאפשרת בעזרת כמה אלמנטים. האחד, צמחייה שמקיפה את המגרש לאורך חומת בטון חיצונית, והשני הוא פטיו פנימי משותף, נטול תקרה, בקומה השנייה של הבית, אשר קירותיו חופו בסרגלי אלומיניום מאווררים בגוון חלודה. אלה מכניסים אור טבעי ואוויר לנשימה, ומתכתבים גם עם גוון אריחי החלודה שבחדר הרחצה של הילדים. לדבריו, בזכות הפטיו אין צורך להיעזר בווילונות או בתריסים במפתחים, כיוון שאלה מוסתרים היטב דרך רפפות האלומיניום, ומציעים פרטיות מסוג אחר.
הפטיו מפריד בין חדרי השינה של הילדים למאסטר חדר ההורים, הכולל דלתות זכוכית ענקיות אשר פונות אל הפטיו ומשקיפות אל הבריכה, וכן חדר ארונות מרווח וחדר רחצה פרטי. המיטה הזוגית “זכתה” למראשות מיטה מהודרות ורחבות, המתמתחות על גבי קיר שלם, שרופד בבד זמש בגוון חום-אפרפר עדין. מצדו האחד מוטמעת דלת, באותו חיפוי, המובילה אל חדר הארונות, ומצדו השני דלת המובילה אל חדר הרחצה. חדר הרחצה ממחיש את המראה הדרמטי של המבנה כולו, בעזרת אריחים בגוון אפור כהה, מרצפה ועד תקרה, וברזים בגווני כסף וחלודה שמשלימים את המראה.
חדרי הילדים מוקמו משני קצותיו של מסדרון ארוך שחוצה את הקומה, ואילו הפטיו שבמרכזו משמש כאזור משחקים וכפינת בידור.

תכנון ועיצוב: הילה ודני ישראלביץ’, ישראלביץ’ אדריכלים
שטח: 300 מ”ר
צילום: עודד סמדר