הסיפור הכי ביזארי שתשמעו השנה – אבל הוא אמיתי לחלוטין, על עיירה ביפן, שגרים בה בובות בגודל טבעי, של תושביה שנפטרו: זהו אחד מאותם דברים שלא ייתכן שהייתם מאמינים להם, אם מישהו היה מספר אותם לכם ובכל זאת, גם כאשר אתם מתמודדים עם הראיות בתמונות, וידאו, או ב- Google Maps, אתם מגלים להפתעתכם שזה אכן קורה במציאות.
ברוכים הבאים ל-Nagoro, כפר קטן המנמנם בעמקים של שיקוקו, יפן, מקום שבו התושבים הקשישים שהולכים לעולמם, מוחלפים בבובות – דחלילים בדמותם בגודל טבעי. הם עומדים בתחנה, יושבים בספסלים ו”לומדים” בכיתות.

את הפרויקט מבצעת תושבת הכפר והאמנית Ayano Tsukimi, שחזרה לכפר לאחר היעדרות של 11 שנים וגילתה שרבים מהשכנים והחברים הוותיקים שלה עזבו לערים גדולות יותר או פשוט נפטרו. העיירה עצמה גוססת, עם אוכלוסייה מידלדלת של כ-35 אנשים. היא ניסתה לעסוק בחקלאות וחששה שהצנונים שלה ייאכלו על ידי העורבים, ולכן החליטה להכין כמה דחלילים שירחיקו אותם. כעת ישנם יותר מ-100 דחלילים פזורים בנגורו ובעיירות אחרות בשיקוקו. כמו פסלים בודהיסטים שגולפו ביד, לכל אחד מהדחלילים יש הבעת פנים שובבה אחרת. חלקם ישנים ועפעפיהם סגורים תמידית. אחרים אוחזים בובות פעוטות או מעדרים ומחרשות.

יום אחד בעודה מטפחת את גינתה, Tsukimi בנתה בה דחליל בדמותו של אביה והרעיון הבזיק במוחה – להחליף חברים ובני משפחה שנעלמו להם, בבובות בדמותם. 10 שנים מאוחר יותר, עם מעל 350 בובות היא ממשיכה בפרויקט. היא מניחה כל בובה של תושב הכפר שהיא יוצרת, במקום בו היא מרגישה שהיא תנציח את זכרו של אותו האדם. כך, כשאתם מטיילים במורד הכפר, אתם עשויים לגלות בובות דוממות המנציחות את אלה שעבדו בשדות, דגו בנהרות, או מעבירות את הזמן בכיסאות נדנדה לאורך הרחוב. “הם מעלים בי זכרונות”, טוענת איאנו כשברגע הבובות בגודל אדם שתפרה, עומדות צפופות בפינות בית החווה שלה. חלקן ישובות על ספסלים ועצים, חלקן עומדות על שרפרף גבוה, אחרות מחכות בתחנת האוטובוס, בכל מקום שבו אדם נושם היה עוצר לנוח. “הגברת המבוגרת הזו הייתה באה לשוחח איתנו ולשתות תה. האדון המבוגר הזה אהב לשתות סאקי ולספר סיפורים. זה מזכיר לי את הימים ההם, כשכולם היו חיים ובריאים”, היא מעידה.

איאנו פתרה את מצב התמעטות האוכלוסייה בעיירה שלה באמצעות בובות, אך התופעה חוצת כפרים וערים במדינה – יפן מזדקנת ומידלדלת. יותר מהיחלשות מעמדה כמעצמת ייצוא, עומדת יפן בפני הידלדלות האוכלוסייה חמורה. יותר מעשרת אלפים עיירות וכפרים ביפן אינם מיושבים, הבתים והתשתיות מתפוררים לנוכח התרוקנות האזורים הכפריים הודות לילודה נמוכה וזקנה מואצת. בהתחלה נעלמו המשרות. אחר כך בתי הספר. לבסוף גם מוני החשמל הפסיקו למנות.
נגורו היא אחת מאלפי הקהילות שהופכות לעיירות רפאים, מוזיאונים פתוחים שקפאו בזמן – תופעה שמתרחשת אפילו במרכז טוקיו ובפרבריה והותירה כפרים ריקים לגמרי. הרחוב המרכזי בנגורו נטוש ברובו, חלונות החנויות והבתים בו מוגפים תמידית. סגירת בית הספר היסודי לפני שנתיים היה הקש האחרון. איאנו נוהגת לפתוח את דלת בית הספר ולהדריך את המבקרים בין הכיתות הנקיות שמאוכלסות בתלמידים ובמורות – עשויים מדחלילים. “אם לא הייתי מכינה את הדחלילים, אנשים היו פשוט חולפים על פני העיר”, אומרת איאנו, שמברכת לשלום זרם תדיר של מבקרים שמסתובבים בכפר.
התמעטות האוכלוסייה באזורים הכפריים של יפן היא דווקא תוצאה של ההצלחה הכלכלית של המדינה. בעוד המדינה צמחה והתעשרה לאחר מלחמת העולם השנייה, הצעירים זרמו לערים כדי למלא את המשרות במפעלים ובתעשיות השירות, והותירו את המבוגרים לטפל בחוות הקטנות.
טוקיו שבה חיים יותר מ-37 מיליון בני אדם ואוסקה, שבה 11.5 מיליון תושבים, מהווים 40 אחוזים מאוכלוסיית המדינה המונה 127 מיליון בני אדם, ורק 10 מיליון פזורים במחוזות האחרים ביפן. אוכלוסיית יפן החלה להצטמצם ב-2010 משיא של 128 מיליון. ללא עלייה דרמטית בשיעור הילודה וללא התרופפות ההתנגדות הנוקשה של היפנים להגירה, האוכלוסייה צפויה להתמעט ל-108 מיליון עד 2050 ול-87 מיליון עד 2060. עד אז ארבעה מתוך עשרה יפנים יהיו מעל גיל 65.
הממשלה הציבה לה יעד – למנוע מהאוכלוסייה לרדת מתחת לרף 100 מיליון תושבים, אולם המאמצים לשכנע את הנשים היפניות להביא יותר ילדים לעולם עלו עד כה בתוהו. צעירים יפנים ממשיכים לעקור מהאזורים הכפריים לערים הגדולות כמו טוקיו, שם שיעור הילודה עומד על 1.13 ילדים בלבד בשל שעות העבודה הארוכות ויוקר המחייה.

הבמאי הברלינאי פריץ שומאן, ביקר לאחרונה בכפר והוא מתכונן לצלם סרט אודותיו.
הקישור הבא יאפשר לכל מי שרוצה לבקר בכפר ולהתרשם ממנו במו עיניו.

קראו עוד:

אמנות שדות האורז בעיירה אינקדאטה, יפן

פשטות וטוהר: האדריכלות היפנית

10 פניני אדריכלות שחייבים ביקור בטוקיו