באפריל 1954, Sylvette David הצעירה הפכה לאחת המוזות האייקוניות של פבלו פיקאסו וגם האניגמטיות. מי הייתה האישה הקלילה הזו עם המבט האינטליגנטי והקוקו האייקוני הגבוה מאד (שלדבריה עשתה בהשראת אנטיגונה)?
פיקאסו, אז בן 73, בתקופה קשה בחייו, מערכת היחסים שלו עם אשתו פרנסואז גילות, איתה נולדו לו שני ילדים, הגיעה לסיומה והוא משליך עצמו לתוך עבודתו.
יותר מחצי מאה אחרי האביב הגורלי ההוא, בו פגש אותה האמן, היא נזכרת “מבחינתי זה היה נס. היה לי דימוי עצמי נמוך, הרגשתי שאני כלום. פחדתי מהכל. הייתי ביישנית כשהייתי בת 19. לא אמרתי מילה. פיקאסו אפילו צייר אותי פעם אחת בלי פה. ישבתי עם החבר שלי יום אחד בבית קפה ב-Vallauris, צרפת. לפיקאסו היה סטודיו ממש מעליו על הגבעה. הוא יכול היה לראות אותנו יושבים שם ואני חושבת שהוא אכן ראה אותנו וירד אלינו. הוא כבר היה מפורסם מאוד (הוא היה בן 73, סילבט בת 19). הוא ביקש לצייר אותי. ישבתי בסטודיו שלו על כיסא נדנדה, היה שקט מאוד בזמן שהוא צייר. תוך 3 חודשים צייר פיקאסו כ-40 ציורים של ‘סילבטה’ (כפי שכינו אותי אז)”.

Sylvette David at Vallauris market – Photo Steven Haywood

כשהוצגה ‘סדרת סילבט’ בפריז, בקיץ 1954, התגובות היו נלהבת. העבודות נעו בין רישומים נטורליסטיים מפורטים ועד לתיאורים קוביסטיים ניסיוניים יותר של סילבט. מגזין לייף הכריז על אפוק חדש באמנותו של פיקאסו: ‘תקופת הקוקו’ שלו. בריג’יט בארדו בת 20 ולא מוכרת, ראתה את סילבט צועדת לאורך הטיילת בקאן ואימצה מיד את הסגנון שלה. ‘סילבט-מאניה’ ו’קוקו א-לה פיקאסו’ הפכו לשיגעון בן לילה וסילבט הביישנית והסגורה, מצאה את עצמה במרכזה של סערה תקשורתית.
פיקאסו ידוע בנשים הרבות איתן בילה, אבל היא מעידה “הוא בכלל לא פלירטט ולא נגע בי. הוא היה מאוד מאוד אצילי. יכול להיות שהתאהבתי בו כי הוא היה יפה מאוד, אפילו בגיל 73. אבל ראיתי אותו יותר כמו דמות אב”. היא נזכרת עוד “פיקסו אהב לספר בדיחות ולהשתעשע עם כובעים מצחיקים”, היא מספרת “הוא אהב לראות אותי צוחקת”.
היא מספרת שהוא הציע לשלם עבור עבודתה, אבל היא סירבה, למרות שהיא מעידה שהיא חייתה בעוני. שנים אחר כך, היא החלה לצייר בעצמה תחת השם שאימצה Lydia Corbett. בסטודיו שלה ב-South Devon, אנגליה, היא יוצרת ציורים וקרמיקה. כיום היא בת 91 (נולדה בנובמבר 1934).