המרכז העולמי לתנועה האנתרופוסופית, נמצא במבנה The Goetheanum, אשר ב-Dornach, קנטון Solothurn בשוויץ. הבניין תוכנן על ידי רודולף שטיינר ונקרא על שמו של יוהן וולפגנג פון גתה. הוא כולל שני אולמות מופעים (1500 מקומות ישיבה), חללי גלריה והרצאות, ספריה, חנות ספרים ומשרדים של החברה האנתרופוסופית; המבנה נחשב ליצירת מופת של אדריכלות מודרנית.
המבנה המקורי שנפתח ב- 26 בספטמבר 1920, היה מבנה עץ מפוסל ובטון, אחד משבעה עשר מבנים ששטיינר תיכנן בין 1908 ל-1925 והוא הפך במהירות למרכז עליה לרגל של אלה שנהו אחרי רוחניות בדורנאךף בניהם אמנים ואדריכלים, שהוסיפו לו עיטורים ותוספות. היה זה תרגיל דרמטי בביטוי אדריכלי, עם צורות יוצאות דופן שפוסלו בעץ על ידי בוני סירות, חלונות זכוכית צבעונית וגג עם כיפה. שטיינר ביקש לבטא כאן את האיחוד בין הרוח והחומר באמצעות האדריכלות.
אלא שהבניין נהרס בשריפה, אולי כתוצאה מהצתה, בערב הסילבסטר, 31 בדצמבר 1922 – 1 בינואר 1923. במהלך שנת 1923 תכנן שטיינר מבנה שיחליף את המקור. בניין זה, שכונה כיום Goetheanum השני, נבנה כולו מבטון יצוק והוא הושלם בשנת 1928, לאחר מות האדריכל. השימוש החלוצי בבטון חשוף באדריכלות, זיכה את המבנה למעמד של אנדרטה לאומית שוויצרית מוגנת. מבקר האמנות מייקל ברנן כתב על הבניין “יצירת מופת אמיתית של האדריכלות האקספרסיוניסטית מהמאה העשרים”.
האדריכלות של המבנה עוררה ביקורת לצד שבחים, בין היתר מצד אדריכלים כמו פראנק לויד רייט ופרנק גארי. האדריכלות של שטיינר מאופיינת בשחרור מאילוצים ארכיטקטוניים מסורתיים, בעיקר דרך היציאה מהזווית הימנית כבסיס לתכנית הבנייה. בגתיאנום הראשון הוא השיג זאת באמצעות שימוש בעץ לבניית צורותיו המעוגלות, אותן בנו עבורו בוני סירות; בגתיאנום השני הוא השיג צורות פיסוליות באמצעות בטון להשגת צורות פיסוליות אקספרסיביות ואורגניות, דבר שהיה חידוש באותם ימים; בשני הבניינים, שטיינר ביקש ליצור צורות בעלות ביטוי רוחני. עיצוב המבנה בעל אקספרסיביות רוחנית, ליברלי ומעורר רגש, התגלמות ארכיטקטונית של הפילוסופיה האנתרופוסופית של יוצרו – תנועה רוחנית הדנה בשאלות העמוקות של האנושות ובצרכים האמנותיים הבסיסיים שלנו. הכל פרי מוחו של הפילוסוף האוסטרי, המהפכן החברתי, האדריכל והכלכלן רודולף שטיינר, שאת שורשי משנתו ניתן למצוא אצל הסופר הגרמני ג’והן וולפגנג פון גתה, שעקרון מחזורי החיים הטבעיים שלו, העניק השראה לשם גתיאנום.
השיטוט בחלליו הפנימיים של המבנה, הפתוח לציבור, מהווה חווייה של טיול בתוך פסל ענק. צורות אקספרסיביות אורגניות – חידוש לזמן ההוא – מגלמות את התנועה האקספרסיוניסטית של שטיינר, רעיונות מהפכניים והתלהבות ממשנת האנתרופוסופיה. לא פחות חשוב הוא הצבע של החלל, המשקף את גווני השמש והאדמה, מתפקד כמבוא חזותי לרעיונות המטאפיזיים של האנתרופוסופיה של שטיינר. האור הטבעי המסונן דרך חלונות זכוכית צבעונית, מדגיש את ציורי הקיר בצבעי ירוק, כחול, סגול וורוד.
