הבית נבנה ב-Coyoacán, אחד ממחוזות התרבות העתיקים והיפים ביותר של מקסיקו סיטי, על ידי גילרמו קאלו, אביה היהודי גרמני של פרידה, צלם במקצועו, בשנת 1904. באותה תקופה שטחו של הנכס היה 800 מ”ר. הוא נבנה בעיצוב האופייני לאותה תקופה, כמו מעטפת בהשראה צרפתית וחצר מרכזית מוקפת חדרים. שם, פרידה נולדה בשנת 1907. עם פרוץ המהפכה, אביה איבד את כל רכושו, כולל את ביתו.

 

 

 

 

 

בשנת 1929, בגיל 21, התחתנה פרידה עם דייגו ריברה בן ה-46, שקנה ​​את הנכס. בעזרת חברו הגולה הפוליטי ליאון טרוצקי (שעבר לגור בבית לתקופה קצרה ומאחר ואנחנו לא “צהובים”, לא נזכיר את הרומן שהיה בינו לבין פרידה), הם הפכו אותו לבית הכחול המפורסם, קנו עוד שטח אדמה סמוך, נטעו גינה ובנו חומה שתגן על ביתם. פעולות די קפיטליסטיות לקומוניסטים שכמותם. בשנת 1946, ריוורה הזמין את החבר והארכיטקט חואן אורמן לבנות סטודיו לפרידה במוסך הישן, באמצעות חומרים מקומיים כמו סלע וולקני ובזלת, ששימשו את האצטקים בבניית פירמידות ובמבנים הטקסיים שלהם. ריוורה קישט גם חלק מחזית הבית בפסיפסים, באמנות עממית וכדים מלאים באוצרות קטנים.

 

 

 

 

 

 

 

פרידה התחברה לבוטניקה ואספה מינים רבים של צמחים מקומיים בגינה שלה, כמו יוקה, קקטוסים, יסמין ואגבות, בוגנוויליה ראוותנית, חבצלות, עשרות סוגים של קקטוסים וצמחים בשרניים בעציצי הטרה-קוטה. כולם מופיעים בקביעות בעבודותיה. קקטוסים כאלה ניתן לראות בתצלום של קאלו בגן שלה, שצולם בשנת 1951 על ידי צלם העיתונות הצרפתית ג’יזל פרוינד. את עלי הפילודנדרון הענק בצורת לב, נהגה קאלו לענוד בשיערה. “דיוקן עצמי בתוך חמניות”, למשל, משנת 1954, מציג את קאלו, גבותיה עבות בצורה מוגזמת לממדי גראוצ’ו מרקס והיא כאילו מתמזגת עם הצמחייה סביבה. השולחן בחדר האוכל של קאלו היה מקושט בזרים של ציפורני חתול, אירוסים כחולים ולבנים, דליות, חבצלות, פרחים אדומים כדם, כחולים וסיגליות.
הפרחים, הפירות והירקות הבולטים בדיוקנאות עצמיים של קאלו, ועוד יותר מכך הטבע הדומם, נתנו הזדמנות לבחון מושגי מפתח באמנות שלה, כמו דואליות, היברידיות והפריה הדדית. לקאלו היה מבט מיסטי על היחסים בין בני האדם והיקום, והיא ביטאה באמנות שלה ניגודים – שמש וירח, חיים ומוות, זכר ונקבה – במערבולת מורכבת של צורות סמליות. תרמה לכך הביוגרפיה שלה, כבת לאב מהגר גרמני ואם מקסיקנית וכן למיניותה המעורפלת.
כיום הנכס משמש כמוזיאון וגלריה לחייה ועבודתה עם דייגו ריברה. הבית שהעניק להם השראה, מספר את סיפורם למבקרים שפוקדים אותו (כתובת: 247 de la Calle de Londres).