הכניסה לכנסייה רווייה בתחושות: תחושת קודרות, תחושת מסתורין, תחושת הוד. קשה להכחיש את כוחם יוצא הדופן של המרחבים והחללים הקדושים הללו. בעולמנו הרועש, הכנסייה מספקת הפסקה קטנה ורגע מתוק של שלווה.
רצינו להביא דווקא את התכונות הללו ולמתמקד במבנים עם שימוש מינימלי בקישוטים. חללים רגועים ושלווים, שתוכננו למדיטציה מהורהרת ולרוחניות קולקטיבית – לא משנה מה אמונותינו האישיות. באמצעות בחירה מדוקדקת של חומרים, פרופורציות מונומנטליות (או מיקרו), מניפולציה של אור טבעי ומלאכותי והיעדר איקונוגרפיה דתית, מרחבים קדושים אלה משיגים הרמוניה חזותית עילאית, ומבטיחים שקט אלוהי.
לכל הכתבות בקטגוריית אדריכלות
+כתבות מומלצות