דאשה ואדריכל העל ראם קולהאס

בימים אלה נפתח במוסקבה אחד ממוסדות התרבות השאפתנים והמרתקים בעיר, אם לא בעולם: Garage Museum of Contemporary Arts – המוזיאון הבינלאומי לאמנות עכשווית. על תכנונו הופקד האדריכל ההולנדי הנודע רם קולהאס, שנבחר למלאכה על-ידי יזמית הפרויקט ומי שתנהל אותו – אמרגנית האמנות והפילנתרופית הרוסיה דאשה זוקובה. השניים שיקמו אזור נטוש בפארק גורקי והקימו בו בית חדש למוסד התרבות שהשיקה היזמית בשנת 2008, כמיזם משותף שלה ושל בעלה רומן אברמוביץ’, שביקשו להקים “מוזיאון ראשון מסוגו המתמחה באמנות עכשווית ולחבר את רוסיה לסצנת האמנות העולמית”.

המוזיאון התמקם במבנה שנבנה במקור כמסעדה, שקמה בימים האחרונים של נפילת ברית המועצות, בתחילת שנות ה-90. המבנה שקיבל חיים מחודשים, נשאר כשהיה בבונקר הבטון מכוסה הגרפיטי, מצביע על כך שהיזמים החליטו לשמר את המצב הנוכחי של הבניין. “הבניין הוא בעצם אובייקט אהוד” אמר קולהאס “אנחנו מחבקים אותו כפי שהוא. אנחנו לא משחזרים את הבניין, אלא משמרים את ריקבונו”. כך קולהאס תאר את גישתו בעיצוב הבניין, תוך שמירה על שכבות הביטוי האמנותי הציבורי שהבניין צבר לאורך השנים ומדגישה אותו כיצירת אמנות בפני עצמו. קולהאס גם הביע את שביעות רצונו מהגודל הלא מגלומני של הבניין, בהמשך למחלוקת שהוא ביטא לא אחת כלפי העלייה המתמשכת בגודלם של מוזיאונים לאמנות, תוך התייחסות לעיצובו של פרנק גרי לגוגנהיים אבו דאבי, הגדול כמעט פי 8 יותר מהמוזיאון במוסקבה.

אשתו היפה של האוליגרך

דאשה ובעלה רומן אברמוביץ’. לפני מספר חודשים רכש את מלון ורסנו בנווה צדק ב-100 מיליון שקל

“קולהאס חבר טוב וותיק שלי ואני תמיד מתייעצת איתו”, אומרת דאשה. עם כל הכבוד לקולהאס, כדאי גם לנו להתמקד דווקא בדאשה, הרוח החיה מאחורי המיזם, החלום שהוגשם וכל שאר החלומות שהיא מגשימה לעצמה – ולדבריה גם למולדתה רוסיה. Darya “Dasha” Alexandrovna Zhukov, היא אשת עסקים, אספנית ופטרונית אמנות ועורכת מגזינים (ביניהם המגזין שלה Garage), אשר העסקה המוצלחת ביותר שלה נכון לעכשיו, היא נישואיה לאוליגרך היהודי רוסי רומן אברמוביץ’.
היא נולדה ברוסיה לפני 34 שנים, לאב איל נפט נוצרי ואמא מדענית יהודיה, שנטשה את בעלה ועקרה עם דאשה הקטנה לארה”ב, שם שימשה כמרצה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג’לס. האב הסתבך לפני כ-15 שנה בעסקת נשק שהיה מעורב בה למורדים הבוסניים וישב בכלא האיטלקי. כיום הוא גר בלונדון ואין לו קשר לדאשה. דאשה טענה תמיד כי היא מזדהה עם הדת היהודית של אמה והיא אף למדה בבית ספר יהודי. היא סיימה בהצטיינות לימודי פיזיקה באוניברסיטת קליפורניה ואז, בארוחת ערב של חבר משותף במוסקבה, לכבוד אברמוביץ’ שמכר ב-13 מיליארד דולר את אחזקותיו בענקית נפט רוסית, היא הכירה את אברמוביץ’ והעתיד שתכננה לעצמה במדעי הפיזיקה, התחלפה בכימיה שבין השניים. אברמוביץ’ התגרש מאשתו השנייה, כשהוא משאיר לה מתנת פרידה של 300 מיליון דולר ונתן לדאשה לטפח צד תרבותי בתדמית האוליגרך שהוא סבל ממנה, במיוחד ברוסיה, שם מפעפעת עדיין טינה על ההעברה המהירה של המדינה הענקית לכמה ידיים פרטיות, ברפורמות השוק של תחילת שנות ה-90′.

“אני אוהבת פיזיקה, אבל אמנות היא הדרך בה חשבתי שאוכל לעזור לארצי רוסיה”

אופנה ואמנות

דאשה משקיעה הון ענק בשני תחומי תרבות הקרובים לליבה, אופנה ואמנות ונחשבת שפטרונית אמנות בולטת. לשניים בתים בלונדון (יעד מבוקש לאוליגרכים הנהנים מהקלות מס), בדרום צרפת, במוסקבה וגם בעיירה Chukotka, בה שימש אברמוביץ’ תקופה קצרה כמושל ולפי אגדה רוסית, הורה לחמם את מדרכות הרחוב. יש להם 3 יאכטות, אחת מהן נחשבת כגדולה והמפוארת בעולם (בשווי 1.2 מילארד דולר) וכן מטוס בואינג 767 פרטי. מוקדם יותר השנה, רכשו בני הזוג רכשו בית ב- 40,500,000 $ בלונדון (הנחשב ליקר בעיר) לאורך התמזה, שהיה ביתו של הצייר האמריקאי מהמאה ה-19 ג’יימס אבוט מקניל ויסלר. מיק ג’אגר הוא השכן הקרוב שלהם, כשהוא קופץ לביקור מולדת. בכניסה לבית תלוי ציור של לוסיאן פרויד שאברמוביץ רכש בכריסטיס ב- 2008 בסך 33,600,000 $, מחיר שיא עבור אמן חי.

היאכטה של דאשה ורומן, שנרכשה ב-1.2 מיליארד דולר

הציור של לוסיאן פרויד שנירכש במחיר שיא

בעוד הוא עשה עסקים חובקי עולם ובזמנו הפנוי קנה את קבוצת הכדורגל צ’לסי (ומינה ופיטר את אברהם גרנט כמאמנה) ובילה במירוצי מכוניות פורמולה 1, היא השיקה מותג אופנה, מילאה תפקידים ציבוריים בחיי האמנות בלוס אנג’לס וערכה מגזינים ובעיקר הייתה אשתו היפה מאד של האוליגרך. לעין הציבורית היא הגיחה לראשונה בסערה, במה שידוע כ”צילום הכסא” השערורייתי: היא הצטלמה למגזין אופנה אינטרנטי, יושבת על בובה של אשה שחורה המשמשת ככסא וזכתה לשיימינג מחוף לחוף כגזענית, שהכריח אותה להתנצל פומבית בתקשורת.

תמונת הכסא השערורייתית, לפני שצונזרה

המגזין האמריקאי של דאשה שהפך למוזיאון בינלאומי במוסקבה

מותג האופנה של דאשה

כאספנית אמנות יצא לה מוניטין כמי רוכשת יצירות שערכן עולה על מיליון דולאר, רק לפי מצב הרוח שלה באותו הרגע ובזמן שהיא מעבירה את הזמן בעיתות הפנאי שלה. כך למשל רכשה תוך דקה את ה”טריפטך” של פרנסיס בייקון, בסכום הזוי של 86.3 מיליון דולר. היא מקיפה עצמה ביועצי אמנות, אוצרים ואוהבת לבקר אמנים בסטודיואים שלהם, כשהיא מצהירה שהיא נהנית “מהבלגאן שהיא מוצאת שם, כי מקומות מסודרים אינם כייף”.
יופייה המסחרר משך כצפוי גם לשונות רעות, שכינו אותה יפה יותר מאשר חכמה, או לפחות מספיק חכמה בכדי לו לפתוח את הפה יותר מדי. קליקת אספני האמנות, הסתכלה אף הם בעין מסויגת באספנים היוקרתיים, אשר היו שונים לחלוטין מהרופאים והמנתחים הפלסטיים שהשקיעו כסף באמנות אנינה. אלא שדווקא הסוחרים העשירים והנוצצים, הם אלה שהעניקו לאספנות האמנות את הברק האופנתי והטרנדי המוערץ שלה כיום. היא תמכה בירידי אמנות, כדוגמת הסרפנטין 2008 בלונדון, הביאה לשם אמנים כמו סנדי שרמן ומרינה אברומוביץ’ ובה בעת מימנה תצוגות אופנה יוקרתיות, כשהיא נוכחת בהן ישובה בשולחן הכבוד עם Miuccia Prada.

למען אמא רוסיה

כיזמת היא התגלתה, עוד בתקופת חברותה וטרום נישואיה לאוליגרך, כשביקשה להשקיע 400 מיליון דולר בהקמת אי בלב העיר סנט פיטסבורג, שישמש כזירת אמנות מרכזית ברוסיה. היא הצהירה אז שבחרה דווקא בעיר זו, “כי הכל קורה במוסקבה והגיע הזמן שדווקא סנט פיטסבורג, עם ההיסטוריה המכובדת שלה בתחומי האדריכלות והתרבות, תהפוך למרכז תרבות בינלאומי”. זה היה עד שהגיעה אליה האופציה להקים את המרכז עליו היא חולמת, במוסקבה. את הקשר למקום יצר עבורה מנכ”ל חברת כריית היהלומים של אברמוביץ’, ששימש בעבר כדובר של נשיא רוסיה בוריס ילצין. היא קיבלה את ברכת הדרך מהנשיא הנכחי בוריס מדבדב, ששיבח בתקשורת את תרומתה של הפילנתרופית היפיפייה, לתרבות הרוסית. בפתיחה המתוקשרת שנערכה במקום בימים אלה, ידעה דאשה לבשר לתקשורת שגם פוטין עצמו תומך בפרויקט.

המבנה הישן בעת ההקמה

המוסד הנכחי במוסקבה, לדברי דאשה, בא לבנלאם את סצנת האמנות המקומית, שלדבריה היא הרבה יותר עשירה עכשיו ונגישה הרבה יותר, מאשר היא זכרה אותה לפני מספר עשורים. משקיעים בינלאומיים ומקומיים, מראים התעניינות הולכת וגוברת בסצנת האמנות ויותר אמנים מוצאים פלטפורמות להשמיע ולהציג את האמנות שלהם בקלות ובצורה נגישה. אנטון לוב, מנהל המוזיאון, מציג דווקא את הקשיים שעומדים בפני עתידה של סצנת האמנות ברוסיה, המושפעת מהמצב הפוליטי הגורם לקשיים בקבלת הלוואות, סיוע ושיתוף פעולה, ממדינות אחרות. “דברים משתנים פה במוסקבה במהירות, אני חושב שבתוך עשור, המוסד יכול להיות חשוב כמרכז אמנות שווה לאלה שבניו יורק או בלונדון. אבל זו רוסיה. אתה אף פעם לא יודע מה יקרה מחר”.

https://youtu.be/0ScLlDh-h-U