ממלכת אקסום העתיקה, כיום חלק מאתיופיה, הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם הקדום, שאימצו את הנצרות. דריסת הרגל של הנצרות בה, החלה בשנת 330 לספירה, כאשר המלך עזאנה הגדול, הכריז עליה כדת מדינה. האגדה מספרת כי כאן למעשה זהו המקום, אשר מנליק, בנם של שלמה המלך ומלכת שבא, הביא את לוחות הברית עם עשרת הדיברות.
עד המאה החמישית, מיסיונרים מסוריה, קונסטנטינופול וערים נוספות, החלו להפיץ את האמונה הנוצרית ברחבי העולם וכך גם לאתיופיה. נזירים תרגמו את התנ”ך וטקסטים דתיים אחרים, מיוונית לאתיופית ואפשרו למקומיים ללמוד על הנצרות. ההיבטים המיסטיים של הדת, משכו דווקא את הצעירים. ככל שהנצרות צמחה והשתרשה באתיופיה, נבנו בה כנסיות ומנזרים מרהיבים, גבוה מעל ההרים או חפורים בסלעים, שרבים מהם עדיין בשימוש כיום.
כנסיות קדומות אלה, נבנו במקומות הבלתי אפשריים ביותר. למשל, האבונה ימטה גו, בטיגרי, שבצפון אתיופיה. כנסייה זו מהמאה החמישית, נישאת בשמיים, בגובה של כ-650 מטרים, בנויה בסלע אנכי. כדי להגיע אליה, צריך לטפס ולעבור במעברים צרים ולחצות גשר מאולתר ורעוע. הכל בכדי להגיע לקיר סלעי בגובה 19 מטרים, שעליו יש לטפס בכדי להיכנס לכנסייה. הכנסייה הוקמה על ידי אבונה ימטה, אחד מתשעת הקדושים על-פי האמונה, שבחר במקום המבודד כמגורי ביתו. מנזר אחר מהמאה ה -6, ממוקם על ראש הר שטוח שנקרא דברה דמו ואפשר להגיע אליו רק באמצעות טיפוס עקשני בחבל במעלה, צוק תלול. ברוב הכנסיות והמנזרים, המצב דומה וחייבים כישורים של מטפסי הרים, בכדי לבוא בפתחם.  אנשי הדת המאכלסים אותם, מתנהלים כנשרים או יעלים, בכדי למלא את חלליהם.