שאלון לגדי עמית (50), מעצב ישראלי, בוגר עיצוב תעשייתי בבצלאל (1989), נשיא חברת העיצוב שהקים NewDealDesign, שהוקמה בשנת 2000. הוא חי ועובד בסן פרנציסקו, מעצב עבור חברות כמו DELL, Microsoft  ולזכותו מעל 70 פרסי עיצוב. בין הפרסים שבהם זכה, גם פרס העיצוב הלאומי של ארצות הברית, בקטגוריית עיצוב מוצר, פרס המוענק על ידי הבית הלבן ומוזיאון הקופר יואיט, המוזיאון הלאומי לעיצוב של ארצות הברית. את הפרס העניקה לו רעיית נשיא ארצות הברית, מישל אובמה.

שם: גדי עמית

מקצוע: אני קורא לעצמי היום “מעצב טכנולוגיה”.

מיקום: סן פרנסיסקו

פרויקטים נוכחיים: חלק מאלה שאני יכול לדבר עליהם, עוקבי Fitbit, מוצר Sproutling שהוא סוג חדש של מוניטור תינוק; ופרויקט ARA, הטלפון המודולרי של גוגל. יש לנו מגוון רחב של פרויקטים לחברות טכנולוגיה גדולות מאוד ולניצני חברות סטארט-אפ קטנות מאוד.

משימה:  להטמיע טכנולוגיה בחברה ולקהל הרחב, באופן שובה הלב ביותר, דמוקרטי והתרבותי האפשרי.

פרויקט ARA לגוגל, מערכת טלפון מודולרי, המאפשרת למשתמשים להחליף מעבדים שונים, מסכים, מצלמות, סוללות ורכיבים אחרים.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות מעצב?  נולדתי למשפחה של אדריכלים, כך שכבר בגיל קטן נשמתי עיצוב ושיחקתי עם העיצוב של האבא שלי בסטודיו שלו. אבל החלטתי להמשיך באופן רשמי בעיצוב תעשייתי, בסביבות גיל 23.

השכלה: למדתי עיצוב תעשייתי בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

עבודת עיצוב ראשונה: כמודל יצרני מתמחה בסאיטקס, חברת טק ישראלית שבנתה מחשבים גדולים באמת.

מי הוא גיבור העיצוב שלך? אין לי גיבור עיצוב ספציפי, כשלעצמו. אני מעריץ עבודה מסוימת שעוצבה על ידי אנשים מסוימים. אני בהחלט מעריץ את סיפורה של אפל, והאינטואיציה והתובנות של סטיב ג’ובס. לא הייתי קורא לו מעצב גדול, לעומת זאת, כי הוא לא היה בדיוק מעצב; הוא היה יזם גדול.
אני נוטה יותר לכיוון הצד האיטלקי של מורשת Mario Bellini בעיצוב ו-Ettore Sottsass  ו-Michele de Lucchi. אלה הם מקורות ההשראה שלי לאנרגיה יצירתית של אובייקטים. בו הזמן, אני בהחלט מאוהב בהרבה עיצובים קרים, יותר גרמנים, בין אם זה Dieter Rams או Jony Ive.

בתוך הסטודיו של NewDealDesign בסן פרנסיסקו

תאר את סביבת העבודה שלך: יש לנו מרחב עבודה פתוח, שבו הרבה דברים מונחים על הקירות. אלה הם שילוב של קירות ולחות מעקב, עליהם אנחנו יכולים למקם את סקיצות היד, ולוח הקירות צבועים בלבן, ולכן אנחנו בעצם יכולים לשרטט על הקירות עצמם. במרחב הזה יש לי משרד קטן, שבו אני יכול לדבר בטלפון, בלי להפריע לכולם. המשרד הזה אפלולי ומרוהט בספות נחמדות מאוד והוא יותר אזור אינטימי, מבודד.

חוץ מהמחשב, מה הוא הכלי החשוב ביותר שלך? עיפרון. אני צריך עדיין למצוא כלי כלשהו שניתן להשוות את הערך שלו לעיפרון טוב או עט דק וטוב עבורי, במונחים של יצירת רעיונות, או בשיחה עם עצמך על רעיונות.

מהו החלק הטוב ביותר בעבודה שלך? היכולת להשפיע על מאמצי טכנולוגיה גדולים באמת בדרך משמעותית.

מהו החלק הגרוע ביותר בעבודה שלך? התמודדות עם אנשים עקשנים ושמרניים.

NDD העוקב אחרי המצב הבריאותי ומעביר נתונים

Lytro הוא מכשיר ליצירה תמונות חיות

FitBit Surge, designed by FitBit design team and NewDealDesign

באיזו שעה אתה קם ומתי אתה הולך למיטה? אני בדרך כלל קם בסביבות 6:45-07:00 והולך לישון בשעה 11:00, או משהו כזה.

איך אתה מעביר זמן? אני לא מדשדש גדול; אני בעצם בחור מאוד מעשי. אבל אני מבלה את הזמן במחשבות בכל מיני נושאים בזמן שאני רץ או רוכב על אופניים. זה הזמן הכי טוב שלי לנסח מחדש בעיות, אם תרצה.

מה הטיפ או הטריק המומלץ שלך ליצירתיות ותפוקה? להניח לנושא. הטריק הטוב ביותר שלי הוא, שאם אתה נתקע בבעיה, אתה צריך לעזוב אותה ליום או יומיים ואז לחזור אליה. זה טריק שהוכיח את עצמו שוב ושוב. מצא משהו אחר לעשות ביום שלמחרת, וברגע שאתה שב בחזרה לנושא, אתה תמצא את עצמך מגיע אליו מנקודת מבט שונה וסביר להניח שאתה תצליח אז להתקדם.

מה היא האיכות החשובה ביותר במעצב? היכולת להקשיב ולהבין לא רק את הרמזים המילוליים, אלא גם את הדקויות והזרמים של השיחה.  אתה יכול לקרוא לזה גם אינטליגנציה רגשית.

מה היא אי ההבנה הנפוצה ביותר על עיצוב או מעצבים? שאנו מתמודדים עם סגנון או אופנה. רוב האנשים לא באמת מבינים עד כמה עמוק אנחנו הולכים וכמה משמעותית העבודה שלנו, שלנו שהיא בעצם מה שהמהנדסים עושים. רוב האנשים חושבים שאנחנו מעצבים רק את העיצוב החיצוני, בוחרים צבעים וכיוצא בזה.

Sproutling מנבא דפוסי שינה של תינוקות וממליץ על תנאי שינה אופטימליים.

TYLT הוא קו של אביזרי טעינה ניידת

מה אובייקט העיצוב היקר ביותר שברשותך? יש לי כסא ציפור מקורי של הארי ברטויה, שהוא הכיסא האהוב עליי. זה המקום שבי אני מתחיל בסוף השבוע שלי, רק מצמרר, מקבל כוס קפה שלי, מסתכל על הגינה היפה שלי על ציפור יו”ר ברטויה.

מה מרגש אותך בעיצוב העכשווי? אני חושב שאנחנו נמצאים בעידן דינמי מאוד, עם המון מיזוג בין תוכנה וחומרה ושל ערכים תרבותיים וטכנולוגיים. העושר של אוצר המילים באובייקט איתו אנחנו מתמודדים הוא מדהים, לא רק במה שאנחנו מכנים צורה, אלא גם באינטראקטיביות ויכולתם של האובייקטים להשפיע על חייהם של אנשים. למשל התמודדות עם פריטי לבוש, שניתן יותר ויותר לייצר אותם בעלי תפקוד רפואי, שיוכלו להדריך אותך בחיים, הרלוונטיות הזו לחוויה האנושית בפועל מעולם לא הייתה שם בעבר.
אתה יודע, כיסא למשל, אפילו “כיסא הציפור” שלי, שאני כל כך אוהב אותו, הוא עדיין אובייקט יחסית תמים ברלוונטיות שלו לחיים שלי. עם זאת, הטלפון הנייד והנתונים שנמצאים בטלפון הנייד שלי והחוויות שהם משובצים או מתועלים דרכן, הרבה יותר חיוני לחיים שלי כיום. וזה רק הולך להתעצם עוד ועוד. אז במידה מסוימת, מה שאני עושה עכשיו הוא יותר רלוונטי לחיי אדם, יותר ממה שהמעצבים עשו לפני 50 או 100 או 200 שנים.

אם היית יכול לעצב מחדש כל דבר, במה היית בוחר? כל חפץ שני שאני רואה, פחות או יותר. לדוגמה, במשרד שלנו יש לנו צידנית מים עם כדים אלה גדולים וכבדים של מים. יש להם את הידית הנוראה ביותר עליהם, סוג של ידית שכשאתה מרים איתה את הכד, היא חותכת לך את היד. אז רק אתמול ישבנו במטבח והתחלנו דיון, על איך היינו מעצבים מחדש את הדבר הארור הזה.

מה אתה מקווה לעשות בעשר שנים הבאות? פחות או יותר מה שאני עושה עכשיו, אבל עם יותר יכולת להשפיע יותר על תמורות גדולות. יש הרבה סוגיות מורכבות יותר עכשיו, ואני חושב שכנראה יהיו לנו בעיות מורכבות יותר ויותר  בגבול שבין הטכנולוגיה והחוויה האנושית. אני מקווה להיות בעמדה שאוכל להשפיע באופן חיובי על זה.

לבסוף, עם מי יותר כיף לשתות בירה: עם אדריכלים, מעצבים תעשייתיים או מעצבים גרפיים? אני חייב לומר שמעצבים גרפיים. אני חושב שיש להם יותר חיבור רגשי לעצמם, והם קצת פחות מלאים חרא בהשוואה לאדריכלים. אני חושב שמעצבים תעשייתיים נוטים להיות בחורים טובים יחסית ומעט יבשים. אם לשתות בירה עם מישהו שהוא עליז, עם הרבה כיף אז אם אני צריך לבחור, הייתי בוחר במעצבים גרפיים.