הארמון בו התגורר לואי ה -14 בורסאי, בשנת 1691, היה עצום, מפנק ומפואר. עם זאת, אף אחד לא יכול לקרוא לו “בית”. ההתנהלות בארמון הייתה ציבורית, עולם של נימוסים קיצוניים ופרוטוקולים. האם היה בו חדר אחד שבו אפשר באמת להירגע? לא.

הסלון Salon d’Hercule, אחד החדרים המפוארים והפורמליים ביותר בארמון לואי ה -14 של ורסאי

הרעיון של חדר המגורים התפתח כך במאה ה -18 כמה שנתפש כעולם “המודרני”. לואי ה-15, לעומתו, דאג שיהיו לו קבוצת חדרים פרטיים, מקבילים לכל אלה הפורמליים שבארמון ודאג לאיזון בין החיים פורמליים לאלה הפרטיים יחסית: חדרים רשמיים של המלך וחדרים שבהם בעלי הבית יכולים להירגע ולהיות עצמם.

סגנון לואי החמישה עשר שילב פורמליות עם רמה חדשה של נוחות

חללי המגורים הפרטיים הפכו עולם של ספות ומשי, כותנה, צ’איסים ארוכים ושולחנות קטנים לתפירה, משחקי קלפים וארוחות קלות. זה לא היה כך, כמובן, בבתי העניים אשר, אם לא גרו בבקתות, היו בכל מקרה פונקציונליים במהותם. באה המהפכה התעשייתית והפכה את הרעיון של נוחות ביתית לנגיש יותר לכל סוגי האוכלוסייה ועודדה את הופעתו של הסלון. כאן, סוף סוף, היה אזור ביתי – הגנרל של החדרים, הלב של הבית – שלא משרת מטרה פונקציונלית ספציפית. סמל של מותרות.

שנות ה -40 וה -50 הביאו בידור לסלון, עם טכנולוגיה חדשה שהופכת אותו למרכז התוסס של הבית המודרני

במאה ה -20, העתיד של החדר הזה מעורפל, אך יותר ויותר הוא הפך לנושא חם, סמל לחדר המגורים של מחר. החל להתבסס הרעיון כי בחדרי המגורים יהיו מרוכזות טכנולוגיות חדשות – רדיו, טלוויזיה, סרטים ועיתונים, כפתורים בסגנון נאס”א ומתגים, יהפכו את חדרי המגורים לאזור מופעי בידור משפחתיים. חדר המגורים כלל רהיטי פופ ארט עתידני, כולל כורסת פלסטיק מתנפחת, ספה כתומה מודולרית ומסך טלוויזיה מהרצפה עד התקרה. בכל אופרות הסבון האמריקאיות שנצפו ברחבי העולם – הסלון היה בבירור לבו של הבית העכשווי . הבית היה בעצם חדר מגורים גדול ושובב.

בשנות ה -60 הפך הסלון למקום להצגת טעם אמנותי ותרבותי, עם פריטי ריהוט רבים שנחשבו בזמנו לאומנות

ככל שהערים הפכו להיות יותר ויותר צפופות, חדר המוקדש לרגיעה ואירוח חברתי, הפך למותרות שמעטים יכולים להרשות לעצמם

בעשורים האחרונים, מוטיבים מוזהבים ורעשים פינו את מקומם לאסתטיקה מאופקת, מושתקת וקרירה, כשמדובר בעיצוב חדר המגורים המרכזי

כיום, באזורים רבים, המטבח השתלט על חדר המגורים כמרכז הבית, או התמזג איתו. האוכלוסיות העירוניות גדלו בשיעורים חסרי תקדים וחדר ייעודי המוקדש רק לצורך אירוח, הפך דקדנס יקר עבור רבים.