בית הלוחם של באר־שבע בנוי בטון חשוף. בכך הוא מקשר בין בניית הבטון המאפיינת את באר־שבע הישראלית, לבין הצורך במקלט ובמגננה, הנכונה לכל אדם ולנכי צה”ל בפרט
אפור
באר־שבע: צרובת שמש ומאובקת גם ביום חורף סגרירי. עיר המתנהלת לאיטה, תוך שהיא שולחת את שכונותיה אל הוואדיות הנמתחים אל המדבר. בנייניה הקאנונים משלבים בין צהבהבות האבק לאפרוריות הבטון החשוף. האוניברסיטה, בית העיריה, בית־חולים סורוקה, “מרכז הנגב” — כולם ממוקמים על ציר התנועה הראשי של העיר, וכולם בנויים בטון חשוף. המגיע לבאר־שבע ממערב חוזה במעגלי תנועה מעוטרים מטוסי קרב. מדרום — משוריין ממלחמה רחוקה ובתווך העיר, שרק לפני שנתיים ספגה מטחים של טילי גראד במבצע עופרת יצוקה. צומת ‘חטיבת הנגב’, הממוקם בכניסה הצפון־מזרחית לעיר מתייחס גם הוא למאורעות הלחימה. שמה ניתן לה על שום אנדרטת חטיבת הנגב של הפסל דני קרוואן, הניבטת מכל מקום בסביבה.
האנדרטה, ספק גל־עד, ספק פסל סביבתי ענק, המפצירה להיכנס אל בין גופיה ולחוות אותה מבפנים — מגלמת את שני הדימויים יחדיו: הן את אפרוריות הבטון והן את אימת המלחמה. היא בנויה בטון חשוף, מלאת פתוס ורכות כמו המדבר עצמו. כמו המדבר היא אוחזת אבק בכל מקום בו יציקת הבטון נשחקה וכמו המדבר, גם האנדרטה צופה אל העיר.
תכנית מפלס תחתון
- לובי כניסה תחתון
- אודיטוריום
- משרדים
- חדר כושר
- אולם רב תכליתי
- פטיו
תכנית מפלס כניסה
- לובי כניסה עליון
- אולם ספורט
- פיזיוטרפיה
- משרדים
- בריכה טיפולית
- מלתחות
- בריכת שחיה
- בריכת ילדים
- קפטריה
תכנית מפלס עליון
- אולם התעמלות
- כיתות סטודיו
- כיתות לימוד
בטון
בפינה הדרום־מערבית של צומת ‘חטיבת הנגב’, על מגרש ריק לאינסוף מדברי, מן הסוג שניתן לראות רק בנגב, נבנה לאחרונה “בית הלוחם”. מרוחק מכל מבנה אחר בסביבה, מוקף אדמת לס צהובה, צופה אל המדבר ואל האנדרטה.
המבנה, אשר נועד לשמש את קהל נכי־צה”ל ובני משפחותיהם מהסביבה, עשוי כולו בטון חשוף, יצוק בקווים חדים, ברורים ונקיים. תכנית המבנה פשוטה: שתי קומות המחוברות ביניהן בכמה נקודות באמצעות חמישה “סלעי בטון”, מערכי־תנועה אנכיים ומעליות. פשטות התכנית — מתבקשת. כיוון שהמבנה כולו מונגש ומותאם לנכים מסוגים שונים — לעיוורים, לחרשים ולמתנהלים על כיסאות גלגלים, הקריאות והבהירות התנועתית והויזואלית — מחויבות המציאות. נקודות המחבר בין שני המפלסים, אותם “סלעי בטון” מונוליתים, שדפנותיהם העבות נוצקו בטון חשוף, מבטאים אף הם אמת קונסטרוקטיבית וחזותית.
סלעי הבטון המונוליתים נוצרו במעין פעולת גילוף, אשר הותירה אחריה מגוון של מעברים, הנהנים ממשחקי אור וצל כמו גם חללים מגוננים בהם מתקיימים טיפולים מסוגים שונים
כל ‘סלע’ מכיל בתוכו חלק מן הפונקציות ‘הפרטיות’ השונות שהמתחם מספק — החל בשירותי שמרטפות לילדי המטופלים וכלה בקליניקות לגוף ולנפש. בין הסלעים, כמו בנקיק נחל עמוק, הנעשה צר ומתרחב לפרקים — מפוזרות הפונקציות הציבוריות: חדרי התעמלות, בריכת שחייה מקורה ואזורי התכנסות.
אדריכל שחף זית, שהיה אחראי על הפרוייקט במשרד, מציין כי ה”סלעים” וה”נחל” נבחרו כדימוי למדבר המקיף את המבנה. הם מבטאים מפגש בין רוך לקושי, בין צייה למים חיים, לצד משחקים של קרני שמש נשברות. הבטון הפך בידי המתכננים לחומר אידיאלי לעיצוב. נוזלי, בראשית דרכו וקשה כסלע בסופה, נוח לעיבוד, אחיד מבחינה ויזואלית וקשור למורשת האדריכלית של באר־שבע.
מקלט
הבטון הוא חומר בעל מהות אורגנית — הוא ניתן לעיצוב וליישום בהתאם לצרכי המעצב והוא מגיב לתהליכי שחיקה. יש בו רכות ופגיעות, יש בו מן הטבע האנושי ויש בו את היכולת להיות מקלט. אנדרטת הנגב מבטאת את התכונות הללו באופן וירטואוזי.
לא הכל ראו את פגיעותו של הבטון ואת פגיעותם של המשתכנים בו. לרוב ראו דווקא את כוחו, ופרשו אותו כאיתן, כמשתלט וככובש. סיפרו לנו על ‘שלמת בטון ומלט’ המשתררת על כל חלקה טובה ומשליטה אידיאולוגיה על פני המרחבים הריקים. סיפרו לנו שהבטון החשוף גס וישיר כמו הצבר החצוף ונטול הרגישות. גם המבנים שנבנו מבטון, לא היטיבו תמיד לבטא את רכותו. יש והם נוצקו בתבניות נוקשות ובמימדים מוגזמים, ובתוך כך הרחיקו מן הבטון את הכנות החומרית ואת הקונסטרוקטיביות שהתיימרו להציג.
מאידך גיסא, לצד נסיונות אלו, ולאורך כל ההיסטוריה הישראלית, פגשנו בו בפשטותו היומיומית בבתינו פנימה — כחומר ממנו נבנו הממ”דים והמקלטים שלנו, המשמשים בשגרה כחדרי האמנות בבתי הספר, כמחסנים לרהיטים הישנים בבתים המשותפים וכחדרי הילדים בבתי הדירות החדשים. בעיתות המלחמה, לעומת זאת, הם החללים המגנים והחומלים ביותר שבנינו לנו בתוך המציאות המקומית האלימה.
במובן זה, מבטא השימוש בבטון במבנה “בית הלוחם” סגירת מעגל אל מול אנדרטת חטיבת הנגב, המרוחקת ממנו חמש מאות מטרים בלבד. בדרך, מן הפיסולי לקונקרטי ובחזרה אל הפיסולי, ניכרת בשניהם — בבית הלוחם ובאנדרטה — כנות קונסטרוקטיבית מושכלת ומדודה, רכות ונוקשות ובייחוד חמלה והגנה. לצד מקומיות הבטון במדינה כולה ובבאר־שבע בפרט, מבטא הבטון את המתאם המושלם בין תוכן לבין קונסטרוקציה וצורה, ובמקרה דנן, כל התכונות חוברות כדי לייצר מקלט פיזי ונפשי לנפגעי המלחמה.
גגות דקים וקוויים, עשויים עץ ומתכת, משמשים כפתרונות הצללה ומאזנים את הגושניות של ”סלעי הבטון“
בית הלוחם באר־שבע
תכנון: קימל אשכולות אדריכלים
לקוח: ארגון נכי צה”ל
צוות הפרויקט: איתן קימל, מיכל קימל אשכולות, אילן כרמי, שחף זית
השתתף בתכנון הראשוני: מורן פלמוני
אדריכל אחראי: שחף זית
ניהול פרויקט: רמון מהנדסים
קונסטרוקטור: רועי אסף הנדסה
קבלן מבצע: מנרב הנדסה
