ראשית, הוא מהווה מנוף להתחדשות עירונית לשכונת שפירא, על ידי בניה וקליטה של 96 משפחות חדשות לשכונה. תוך הגדרתו של “דיור בר-השגה”, הוא מנסה לענות לשאלה מה זה ” דיור חברתי”,  ניסיון ראשון של הממסד המקומי בהתמודדות עם צרכים אמיתיים של התקופה העכשווית. מעבר לזה, הוא גם פרויקט מוצלח מבחינת אדריכלית ואורבנית: המבנים מעוצבים היטב, עם פרטים מעוצבים, לא מורכבים ולא יקרים, והעמדתם מסביב לשדרה ראשית, יוצרת מין כיכר קהילתית, בונה מתחם שקט ונעים, עם קנה מידע מאוד אנושי, המאפשרים יצירת קשר ודיאלוג בין התושבים.

פרויקט “גני שפירא” הוקם על מגרש בן 4 דונמים, שנמצא בבעלות עיריית תל אביב ומיועד למגורים, בין רחוב טורי זהב לרחוב דה מודינה. הוא כולל 96 יחידות דיור, כולן מיועדות להשכרה במסגרת תכנית דיור בר השגה של עת”א. זהו הפרויקט הראשון של דיור בר השגה שאושר בתל אביב. העירייה קבעה את הקריטריונים לזכאים: תושבי העיר הגרים בה לפחות 5 שנים ברציפות, אינם בעלי דירה והכנסתם החודשית ברוטו לתא משפחתי עד עשירון שביעי וכולל, כ 44- אלף שקל. ניתנה עדיפות למשפחות עם ילדים בגיל בית הספר.
מטרות הפרויקט הוגדרו בתכנית האב לשכונת שפירא. התכנית מסמנת את המתחם כפוטנציאל חשוב ורואה במימוש כמות יח”ד האפשרית, מנוע לתהליך ההתחדשות והפיתוח בשכונה. כמו כן פרויקט בסדר גודל כזה יכול לעודד גורמים שונים לפעול ולהשקיע בשכונה. העירייה החליטה לפתח את המתחם כפרויקט דיור בר-השגה, עוד לפני המאבק החברתי, שלמעשה רק הדגיש את הצורך והחשיבות של פרויקט מסוג זה. “דיור חברתי” הוא מונח גג לשלל פתרונות לדיור זול וזמין. “דיור בר השגה”: דירות קטנות להשכרה לתקופה של 5 עד 45 שנה עם שכר דירה קבוע.
דיור חברתי כבר אינו בהכרח אותם בלוקים אפורים ועגומים מהעבר, תכופות מדובר בתכנון יצירתי ואסתטי. במקרים רבים הפרויקטים ניתנים דווקא לאדריכלים צעירים, כדי שיוכלו להתנסות ולהכניס רוח רעננה לתכנון.
בתכנון שלפנינו, הושם דגש רב על החללים הפתוחים. נבחנו חלופות רבות להעמדת הבינוי על בסיס הקשר שנוצר בין השטח הפתוח לבין הבניינים בפרויקט ולגינה הסמוכה. העמדת המבנים מגדירה את השביל המרכזי שמהווה המשך לגינת דה מודינה, ומתחבר אל הצירים הירוקים הקיימים בשכונה. השביל מייצר גם תחושה של קהילתיות- מעין חצר משותפת של מבני המתחם. המבנים והכניסות אליהם פונים לחצר זו, וכך מזינים אותה. האלטרנטיבה שנבחרה היא בעלת הפוטנציאל הרב ביותר להתפתח כמקום מפגש קהילתי ברוח השכונות של פעם. סוג של “קיבוץ אורבאני”. התכנון מהווה אינטרפרטציה של השיכון העממי, בשפה אדריכלית עדכנית, וברמת בניה גבוהה: מבנים טוריים עם כניסות רבות, חזרתיות, עיצוב בשפה מודרנית – העדר קישוטיות.
עם זאת: שבירת החזרתיות – באמצעות עיצוב חזית דינמית, התייחסות לקצה – עיצוב חזית הצד לעומת קיר הגמלון ב”שיכון העממי”, העמדה – העמדת מבנים ביחס לקונטקסט לעומת השיכונים שלרוב הופנו צפון – דרום, חלל ציבורי – דגש בתכנון החלל המשותף בין הבניינים כמקום מפגש עבור הקהילה, גודל הדירות – מגוון רב של טיפוסי דירות בגדלים שונים.
הוגדרה חצר משותפת ציבורית לטובת הקהילה. חזיתות המבנים והכניסות אליהם פונים לחצר זו. הכניסות לבניינים הטוריים מזינות את החלל הפנימי. החלל גם מהווה המשך של הציר הירוק – דרכו עוברים תושבי השכונה לגינת דה מודינה.

תכנון: אורית מילבואר-אייל אדריכלים
אדריכליות אחראיות: הילה ברגר, שי נעים
ביצוע הפרויקט: חברת עזרה ובצרון. ניהול ופיקוח: מסד עוז. קבלן מבצע: שלום את נתן.
צילום: שי אפשטיין, יאירהכ יסמין