ילדותה של Victoria Woodhull (1838-1927 Victoria Claflin) הייתה סוערת: היא לא השלימה לימודים בבית ספר, כי משפחתה נאלצה להימלט מהעיר, בגלל חשד שאביה שרף את המפעל שלו כדי לקבל דמי ביטוח, היא נישאה בגיל 15 לרופא צעיר, שהסתבר כאלכוהוליסט, נואף סדרתי אשר נהג להכות אותה, בעוד היא מפרנסת את המשפחה בעבודה כתופרת וזבנית בחנות. מושג הרומנטיקה  התפוגג אצלה מהר, היא קמה יום אחד, נטשה את בעלה והצטרפה לאחותה, אשר עבדה כמגדת עתידות נודדת, בעלת סגולות רוחניות המסוגלות לרפא חולים ולתקשר עם המתים.

קריקטורה של שתי האחיות, שולטות במסחר בוול סטריט. 1870

Cornelius Vanderbilt

שתי האחיות קצרו הצלחה בעבודתן כמדיומיות ספיריטואליסטיות והמונטין שלהן אפילו הפגיש אותו עם איל הרכבות Cornelius Vanderbilt, בן ה-73, ששכר את שרותיהן כדי לעזור לו ליצור קשר עם אשתו שבדיוק נפטרה. וודהול גילתה כשרון כלכלי ויחד עם ייעוץ פיננסי מוונדרבילט (היא הפכה בינתיים לפילגשו) והון קטן שצברו האחיות מהשתכרותן אצלו, הן הצליחו להגדיל את חסכונותיהן משמעותית וצברו במהירות קרן של כמעט 700,000 דולר (מעל 15 מיליון דולר כיום). בשנת 1870, הן השתמשו בקרן הזו כדי להקים את Woodhull, Claflin, and Company והפכו לנשים הראשונות שהפעילו חברה פיננסית בוול סטריט. כנשים ברוקריות הן הפכו לסנסציה והעיתונות כינתה אותן “המכשפות the Bewitching Brokers” ו”מלכות הפיננסים”.
מכאן סיפור חייה יכול היה להימשך ולהתנהל כחיי תענוגות של אשה עשירה, אשר מפצה עצמה על עברה האומלל, אבל וודהול ביקשה למנף את הצלחתה הכלכלית כדי לקדם את האג’נדה החברתית והפוליטית שלה: שיפור זכויות לנשים, עובדים ועניים.

וודהול הייתה ידועה כתומכת בתנועה שדגלה בנישואים פתוחים, אהבה חופשית, בטענה שאנשים צריכים להישאר עם בני זוג כל עוד הם בוחרים ומסוגלים לכך ואחר כך להמשיך הלאה, במקום להינשא לכל החיים. ציטוט ידוע שלה הוא: “Of all the horrid brutalities of our age, I know of none so horrid as those that are sanctioned and defended by marriage.” התנועה ביקשה גם לבטל את הסטיגמטציה של גירושין ולהקל על נשים לעזוב בעלים מתעללים. כעת, כבעלת ממון, היא ואחותה החלו לפרסם את Woodhull & Claflin’s Weekly, עיתון שתמך באהבה חופשית, זכות בחירה לנשים ורפורמות פוליטיות פרוגרסיביות אחרות. העיתון עשה הרבה רעש לאחר שהעז לפרסם את המניפסט הקומוניסטי של קרל מרקס ובמיוחד, לאחר שחשף רומן שניהלה אשתו של שר ידוע, עם כומר. וודהול הביאה זאת כדוגמא לצביעות ולמוסר הכפול בחיי הנישואין.

וודהול הצטרפה לתנועה שלחמה למען זכות הבחירה לנשים ב-1869, בה בלטה כדוברת רבת להט של ענייני התנועה ובהמשך, עשתה שוב היסטוריה ב-1871, כשהייתה לאישה הראשונה שהעידה בפני ועדה של בית הנבחרים של ארה”ב. עם זאת, היא לא הצליחה לא הצליחה לשכנע את הוועדה לפעול למען חקיקה שתעניק לנשים את זכות הבחירה.

ב-1872, וודהול שוב עשתה היסטוריה – הפעם כאישה הראשונה שהתמודדה לנשיאות ארצות הברית, יחד עם מפלגת שוויון הזכויות שהקימה. במכתב לניו יורק הראלד כתבה וודהול “אני לא הסתפקתי בהפרחת סיסמאות על שיוויון בין נשים לגברים. הוכחתי את השיוויון הזה, באמצעות הצלחה בעסקים ובפוליטיקה ומימשתי את הזכויות שלי”.
וודהול התמודדה באומץ לנשיאות 48 שנה לפני שנשים הורשו בכלל להצביע, אבל רוב הציבור לא התייחס ברצינות לקמפיין שלה לנשיאות. היא הייתה אשה ועדיין לא הייתה בת 35, הגיל המינימלי שמאפשר נשיאות. יתר על כן, דעותיה הרדיקליות התומכות באהבה חופשית וקומוניזם הרחיקו תומכים ופגעו במוניטין האלקטורלי שלה. לא די בכך, הפרסום בעיתון שלה על פרשת הרומן של השר, גררו תביעה והד שערורייתי, שהביא לכך שהיא בילתה את יום הבחירות בכלא ובהמשך, האחיות נאלצו לסגור את העיתון.

A caricature of Woodhull by Thomas Nast in Harper’s Weekly, February 17, 1872. Wikimedia Commons

כאשר פשיטת רגל מרחפת מעל ראשה, היגרה וודהול לאנגליה יחד עם אחותה, בשנת 1877. שם נישאה לבנקאי האריסטוקרטי John Biddulph Martin ב-1883 וניסתה להתרחק מעברה השערורייתי. היא לקחה חלק בתנועת זכות הבחירה לנשים הבריטית ויחד עם בתה פרסמה כתב עת, בשנים 1892 עד 1901, אשר קידם אסכולה פופולרית בסוף המאה התשע-עשרה – אאוגניקה, גזענות מדעית הדוגלת בצמיחה סלקטיבית של אוכלוסייה בעלת מאפיינים גנטים רצויים ועיקור של אוכלוסייה של אלה שנחשבים כנחותים, בין אם בגלל גזע, יכולת או איכות אחרת.
וודהול חיה באזור הכפרי האנגלי עד מותה ב-1927 בגיל 88. בשנת 2001 צורפה וודהול להיכל התהילה הלאומי לנשים.

Victoria Woodhull (at left), early 1900s.