ביבשת אמריקה, עדיין יש עמים אמריקאים באמת. הם הנציגים האחרונים מאותם אנשים שחיו כאן לפני אלף שנים, ישבו יבשת זו בג’ונגלים כבושים, מדבריות, חופים אינסופיים, גבהים תהומיים של ההרים. המאבק על ההישרדות הוא חלק מהתנאים שבהם הם גרים, בהתאם לאקלים שלהם, לחי והצומח.

לפלישה האירופית היתה השפעה דרסטית כל כך, שהיא שינתה לחלוטין את פניה האתניים של יבשת זו. היום, האמריקאים האמיתיים הם קבוצות מיעוטים בארצות הברית. החברה החדשה בכללותה אימצה צורות תרבות מערביות ונוצריות. באופן כללי, דו קיום של מיעוטים אתניים אלה קשה, בלשון המעטה, בשל ניגוד עניינים. העיר, אשר הם היגרו אליה, בחיפוש אחר הזדמנויות טובות יותר, עוינת אותם. העיר, במיוחד המגה עיר, במעבר הכפוי לעולם הגלובלי, התעלמה מהתרבויות המקומיות. האתגר שיש לנו בחברה, הוא ליישב את אותם היבטים שבהם הגלובליזציה התקדמה וחפה על פניהם. בתוך ההקשר הקשה הזה, נמצא הפרויקט המתואר להלן.

זהו פרויקט של 25 דירות חברתיות, בקהילת מפוצ’ה בהאצ’ורבה, בפאתי העיר סנטיאגו. הפרויקט נעשה במסגרת קבוצה גדולה יותר של 415 מבני מגורים חברתיים מסורתיים. אלה הם חלק ממדיניות הדיור של “הקרן לסולידריות בשיכון”, שהושקה על ידי משרד הבינוי והשיכון בשיתוף עם העירייה המקומית וארגון הניהול החברתי הפרטי “גג לצ’ילה”. בנוסף, במקרה הספציפי של בתי מפוצ’ה, היה שיתוף הפעולה של החברה הלאומית לפיתוח הילידים.

היוזמה הזאת היא של הקהילה המקומית, שהיו מוכנים להתערב בחברה מודרנית, אבל בצורה שלא תשפיע על מסורות אבותיהם ואמונותיהם. מפוצ’ה בספרדית פירושו “איש האדמה”. הם התגוררו במקור במרכז-דרום הארץ, שם, ביחסים הרמוניים עם הטבע, התפתחה בעיקר החקלאות. שלא כמו תרבויות פרה-קולומביאניות אחרות, כמו אלה של האנדים באזורי צפון-מרכז, בתי המאפוצ’ה נבנו במובן המסורתי. הטריטוריות המקודשות שלהם לא היו מקדשים, אלא ההרים, היערות והנהרות. במקרים רבים נותרו עדיין מבנים קלים של ענפים וגזעי עצים. אלה, שהתמזגו לתוך הנוף, נועדו עם הזמן לחזור לארץ במזחור הטבע המעגלי של הזמן. די בכך כדי להבין את המאמץ של הסתגלות תרבות מפוצ’ה למציאות האורבנית העכשווית.

תכנון הפרויקט הוא תוצאה של שיתוף הקהילה, האדריכלים והמוסדות המממנים. בדיאלוגים האלה, הם לימדו אותנו האדריכלים, את ההיסטוריה שלהם, מסורותיהם ותפיסת עולמם: את העקרונות המרכיבים את היחסים בין מפוצ’ה לבין העולם הגלוי והבלתי נראה: טריטוריאלי, פוליטי, חברתי, תרבותי ודתי.
הבתים מקובצים ברמה אופקית ומאפשרים לחזית הפנים לפנות מזרחה. הוראה זו, שנדרשה על ידי המסורת האבות של פתיחת הדלת של הבית כלפי השמש העולה, היתה הדרישה העיקרית של הקהילה. בין הבתים לגבעה עיצבנו מרחב משותף, בדומה למרחב העירוני המסורתי. משם יש גישה לבית.
טכנית, נעשה שימוש במסורת האומנותית של לבנים ובמסגרת בטון מזוין, המבטאת את ההתאמה בין האופי המבני של הפרויקט. האלכסון עשוי מעץ אורן, המאפיין את החזיתות הראשיות והאחוריות, הוא אלמנט מבני המחזיק את הקירות הצדדיים במקרה של רעידת אדמה. עור כפול מכסה את הקיר והחלונות של חזיתות אלה. המרחק המינימלי בין המוטות מאפשר מעבר של אור מסונן פנימה, בעת ובעונה אחת.
61 מטר מרובעים מחולקים לשתי קומות. בפנים, התוכנית פשוטה: אזור המגורים והמטבח נמצאים בקומת הקרקע.

המשימה שלנו, האדריכלים, היתה לבנות גשר בין חלומות מפוצ’ה לבין המציאות. הגישור בין שתי התרבויות, היא ההיסטוריה של אמריקה שלנו.

אדריכלים
Undurraga Devés Arquitectos
מיקום
La Pincoya, Huechuraba, Santiago, Region Metropolitana, Chile
אדריכלים אחראים
Cristián Undurraga
Equipo de Proyecto
Raimundo Salgado Salas
שטח
1537.0 m2
שנת בנייה
2011
צילום
Guy Wenborne, Courtesy of Undurraga Devés Arquitectos, Pilar Undurraga