מנת אוכל היא ארכיטקטורה שניתן גם לטעום, שמפעילה את כל החושים. הכול התעצם כשכל התחושות מתערבלות בעת ובעונה אחת. בתכנון חלל ארכיטקטוני אפשר להעביר תחושות רבות ולהעיר את החושים במימדים רבים – ניתן לראות, ניתן לגעת, לשמוע ולעיתים גם להריח. אך מה קורה כשליצירה מתווסף גם החוש החמישי, חוש הטעם? כשיצירה מצליחה לעורר את כל החושים יחדיו, הופכת לטוטאלית, מועצמת ומעניקה חוויה חושית וחושנית כאחד. בעיצוב של מנת אוכל, מבקש יוצר היצירה להפעיל בעת ובעונה אחת את כל חמשת החושים שלנו, ואולי גם חושים שטרם גילינו ונגלה במהלך המסע ביצירה שלו.
בהגדרתו הבסיסית, גסטרונומיה הוא תחום החוקר את יחסי הגומלין בין המזון לבין התרבות האנושית. מי שרואה את הבישול כאמנות, חייב לדבר בהמון רבדים. יצירה גסטרונומית משלבת בתוכה נפחים תלת מימדים, טקסטורות, צבעים, משיכות מכחול, קולות (רשרושים, רחש בעבוע, גחלים לוחשות ששמים בצלחת), חומרים במצבי צבירה שונים, שילוב של טעמים וניחוחות. כל אלה יוצרים קומפוזיציה אחידה, מהודקת, שתישא ותפליג עם הסועד למחוזות רחוקים.
לכל מרכיב במנה יש סיבה ויש מטרה, שום דבר לא מונח שם במקרה. כל מרקם, כל טקסטורה, כל גוון של צבע, כל רחש, ריח, טעם, הכול מתוכנן ומחושב בקפידה. מנת אוכל נראית כמודל ארכיטקטוני לכל דבר. בתכנית האדריכלית של השף, מוזמן הסועד להיכנס פנימה מבעד לדלת, ולהלך בחלל כרצונו, לדמיין מה שעולה על רוחו ולחוות את השיא באופן הייחודי לו. היוצר, השף, רק מעניק את התשתית. כל היתר תלוי באדם שפותח את הדלת.
למרות הדמיון הרב בין תהליך התכנון המחשבתי והעיצובי של יצירה גסטרונומית, לבין יצירה ארכיטקטונית, פיסולית או פלסטית, יש אלמנט מאוד חשוב שמאפיין את היצירה הגסטרונומית, בצורה ניכרת וייחודית – מושג הזמן. הזמן אינו מלווה אותה לעד. הוא נשאר לרגעים ואז נוטש. היצירה הגסטרונומית שעל פני הצלחת לא נועדה להישאר לאורך השנים, היא לא נועדה לעמוד בפני שינויי מזג האוויר וגם לא לציין נקודת זמן כלשהי. זוהי יצירה בעלת חיים קצרים, לעיתים דקות ספורות, אשר מנציחה את עצמה דרך החוויה הכוללת שהיא מעבירה, בעזרת רגע אחד שעשוי להיחרט לנצח.
Isabelle Poupinel
במסעדת הנודעת בתוך Hotel Thoumieux ליד מגדל אייפל, השף סילבסטרה וחיד מחזיק בשני כוכבי מישלן לאוכל היפה שלו – מוגש על צלחות דמיוניות. “הצלחת היא כמו בד שעליו מתבשמים האוכל וצבעיו”, הוא אומר. 300 צלחות בעבודת יד באוסף שלו, תוכננו בשיתוף פעולה עם הקדרת הצרפתיה איזבל פופינל.
Cotto Designs
עבור המסעדה הראשונה שלו, Elmer, השף סיימון הורוויץ רצה לחגוג את המטבח הצרפתי המקומי, אבל גם לחלוק כבוד לכל מה שהוא גילה במהלך מסעותיו – במיוחד במרכז לימה, פרו. השף שלו עתה אף הוא יליד פרו ויחד הם הקימו את אחת המסעדות הטובות ביותר בעולם. הכלים מוזמנים מיצרן בפרו (והכיסאות הם מאיטליה, שולחנות העץ מבורגונדי והתאורה מגרמניה).
Judith Lasry
כדי להשלים ולהציג את המטבח הצרפתי האסייתי שלו ב-Dersou, הממוקם ברחוב צדדי צר ברובע ה -12, השף היפני טאקו סקין משתף פעולה עם אמנים שונים כדי ליצור כלי מטבח מותאמים לו אישית. רבים מאמנים אלה הם ילידי יפן: Akio Nukaga , Akihito Nikaido, איתם משתפת פעולה הקדרית הצרפתיה יהודית לאסרי.
J.C. Herman Ceramics
“גרתי אז בפאריס וחיפשתי עציצים עבור הצמחים שלי”, מספר הקדר ההולנדי הרמן ורהאגן מאמסטרדם, על איך הוא התחיל. “לא הצלחתי למצוא את מה שחיפשתי אז החלטתי ללמוד איך לעשות את זה בעצמי”. אחרי שנה של לימוד קרמיקה בבית הספר לאמנות של טרה ופו בפריז, הוא חזר אל מולדתו הולנד ופתח אטלייה. בעבר עבד כאמן וידיאו אך אומר ש”בשלב מסוים זה היה וירטואלי מדי”, הוא אומר. “לא הייתי בקשר עם חומרים ורציתי לעבוד עם הידיים”. עכשיו, שבע שנים לאחר מכן, הקדר בן ה -43 מספק צלחות לכמעט 20 מסעדות בהולנד, אירלנד וצרפת עם עיצובי קרמיקה ייחודיים.