הבית והסטודיו של האדריכל הידוע ביותר במקסיקו: Casa Luis Barragán
בית המגורים והסטודיו של האדריכל המקסיקני הנודע לואיס בראגן, מנציחים את גישתו החדשנית לארכיטקטורה. הוא נבנה ב-1948, בלב מקסיקו סיטי, ברחוב קטן בשכונת הפועלים הישנה בטאקוביה, משלב עיצוב מינימליסטי עם צבעים מרהיבים, אור טבעי ואלמנטים מקסיקניים מסורתיים. האלמנטים והפרטים העיצוביים מדגישים שלווה, הרמוניה מרחבית ושימוש בחלל כחוויה רגשית. הבית, כיום אתר מורשת עולמית של אונסק”ו ופתוח למבקרים.
אהבתו של האדריכל לתרבות ולאומנות המקסיקנית, ניכרת בחפצים שנאספו בקפידה ברחבי הבית, כולל אמנות עממית, חפצים דתיים ורהיטים בעבודת יד. בראגאן היה גם אספן של ספרים, על אדריכלות, פילוסופיה ושירה.
המשחק שלו באור, צבע וטבע, משתקף ברחבי הגן ובאופן שבו האור הטבעי מתקשר עם הפנים ויוצר סביבה מהורהרת ושלווה. הנגיעות האישיות הללו הופכות את Casa Barragán לא רק לפלא אדריכלי, אלא לחלל אישי עמוק המשקף את עולמו הפנימי של האדריכל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הבית Casa Gilardi
הבית נבנה בין 1975 ל-1977, למנהל הפרסום פרנסיסקו גילארדי, שביקש בית שישקף את אורח חייו ואת שאיפותיו האישיות. הוא ממוקם דרומית לפארק בוסקה דה צ’פולטפק וליד מגוריו של בראגאן, החלקה שנבחרה לפרויקט הייתה באזור מאוכלס בצפיפות, מה שהציב אתגר ייחודי עבור האדריכל. לאחר עשור של חוסר פעילות מקצועית, ברגן בן ה-80 נענה לאתגר.

 

 

העיצוב של Casa Gilardi מגיב להקשר האורבני שלו ולבקשות הספציפיות של בעליו. הבית בולט בפריסה המופנמת שלו, שמתעדפת את החללים הפנימיים ואת החצר המרכזית סביב עץ ג’קרנדה קיים. סידור מרחבי זה הוא סימן היכר של גישתו של בראגן, המדגיש פרטיות, התבוננות פנימית ושילוב חלק של הטבע בתוך הסביבה הבנויה.

 

 

 

מבנה הבית מחולק לשני נפחים עיקריים המחוברים במסדרון, הממסגרים את החצר ואת עץ הג’קרנדה. הנפח הקדמי מכיל את אזורי השירות וחדרי השינה. לעומת זאת, האחורי מכיל את הסלון, פינת האוכל ובריכת השחייה המקורה – תכונה מרכזית שביקש גילארדי לשימושו היומיומי ולמפגשים חברתיים.
גם כאן הבית הוא מופת למשחק בין אור וצבע. השימוש של בראגן בצבע בקאסה גילארדי הוא אסטרטגי וסמלי, שואב השראה מהתרבות המקסיקנית, הצבעים התוססים – מהחזיתות הוורודות הבוהקות ועד למגנטה של ​​אלמנט קיר חופשי – יוצרים משחק דינמי עם אור טבעי ומשנים את תפיסת החללים לאורך היום. תשומת הלב הקפדנית של האדריכל לצבע ניכרת בתכנון המפורט ובניסיונו, וכתוצאה מכך פלטה המעצימה את הצורה האדריכלית והחוויה החושית של הבית.

 

 

שילוב האור משמעותי באותה מידה, כאשר בראגאן משתמש בו כאלמנט פיסולי. פתחים אסטרטגיים וחלונות צוהר מעבירים אור אל תוך הפנים, מבליטים טקסטורות, משפרים צבעים ויוצרים ניגודים דרמטיים. משחק האור והצל הוא היבט קריטי באסתטיקה של הבית, התורם לאווירה הרוחנית והמהורהרת שלו.
אולי המאפיין הבולט ביותר של קאסה גילארדי הוא אזור בריכת השחייה, המשמש כמוקד הבית. חלל זה, שנועד במקור כאזור פונקציונלי, הפך למשחק גומלין מורכב של מים, אור וצבע באמצעות תהליך העיצוב של בראגאן. בשל ההשקעה של גילארדי, סמיכות חדר האוכל לבריכה מטשטשת את הגבולות בין חללים פנימיים וחיצוניים ויוצרת סביבה ייחודית להתרועעות ורגיעה. האזור מאופיין במעברי הצבע שלו, ההשתקפויות והשימוש האסטרטגי בצוהר, תוך שימת דגש על מיומנותו של האדריכל ביצירת חללים בעלי תהודה רגשית.
פרויקט Casa Gilardi, שהושלם ב-1976, היה פרויקט המגורים האחרון שתכנן בראגן לפני מותו. הבית מתואר כ”יצירת אמנות חיה” בשל השילוב ההרמוני של ארכיטקטורה, אור וצבע. זה לא רק בית אלא חוויה שמפעילה את כל החושים. הבית עדיין בבעלות משפחת גילארדי, המשמרים את הבית כפי שתוכנן בתחילה ומאפשרים לו להיות מוזיאון חי ליצירתו של בראגאן. Casa Gilardi השפיע על אדריכלים ומעצבים רבים ברחבי העולם. השימוש הנועז שלה בצבע, שילוב הטבע וההתמקדות בחוויה החושית ממשיכים להוות השראה לפרקטיקה אדריכלית עכשווית.