כך זה במאות כפרי השבט, החבויים ביערות ובאזורים הכפריים הפוריים של מדינת ג’הרקאנד (“ארץ היערות”, בהינדית). המוטיבים בציורים הם כולם בעלי חיים וצמחי מים, המאפיינים את עמק הנהר דמודאר.
אבל גיבור הסיפור הזה שלי, הוא Bulu Imam, אקדמאי בגיל העמידה, שתמך באמנות הנשים ופעל למען שימור כפריהן נגד האיום של כרייה וכריתת יערות.
“בקיץ 1992 נסעתי עם בנותיי ג’ולייט ושרי במעלה גבעה תלולה ומיוערת מעל איסקו”, מספר בולו “לא הצלחתי למצוא את דרכי בג’ונגל, חיפשתי דרך המובילה לכביש ואז ראיתי פתאום מה שנראה לי, מבעד לעצים, שורה של חיות רצות וציפורים ענקיות”. זה היה המפגש הראשון של בולו עם הקירות המצוירים. “עמדתי נטוע במקומי המום”, הוא ממשיך “העוצמה של האמנות המנציחה את הטבע, בעלי חיים וציפורים מקומיות, חלקן עומדות להכחד”.
בולו ובנותיו עמדו וצפו בנשים המציירות על קירות ביתן הלכו בעקבותיהן, לחדרים הפנימיים ולחצר הבית, המעוטרים בדגים ענקיים, נחשים ופרות. “הן לא השאירו סנטימטר ללא עיטור”, אומר בולו.

Tribal Women artists Cooperative

Sohrai painting – Bulu Imam

במערכת השבטית הזו שמתקיימת מאז ומתמיד בכפרי הזאריבאג’, משלמים נדוניה והחתן מבלה את ליל הכלולות בבית אשתו. רק נשים נשואות, המכונה דווי Devi, על שם אלת האם ההודית, רשאיות לצייר את הסמלים הפולחניים עתיקי היומין הקשורים לנישואים.
ציורי קיר אלה הם צאצאים, בנושא ובסגנון, של אתרי הסלעים העתיקים הסמוכים, המלאים באמנות פרהיסטורית חשובה. כאן, הנשים מכסות את הקירות בבוץ, כאשר יבש, מצפות אותו באדמה שחורה וכשזו מתייבשת, מצפות אותה בציפוי של אדמה לבנה ובעודה לחה, מציירות בה עם חתיכת מסרק שבור או עם האצבעות, חושפות את האדמה השחורה מתחת למעטה העליון הבהיר.

סגנון Khovar השחור-לבן

אמנות קיר, הידועה בשם Sohrai, נעשית על ידי נשים כדי לחגוג את עונת הקציר והבשלת האורז בין אוקטובר לנובמבר. מקור השם בא ממילה עתיקה, סורו, שפירושה “לנהוג במקל” (כלומר לרעות בקר). בניגוד ל-Khovar השחור-לבן, Sohrai מציגה גוונים סתוויים עשירים, אוקר אדמתי ואדום, צעקני ומהנה, קירות עם חרקים מתפתלים, ציפורים, סוסים, צורות עלים ושיווה, אל היער, בצורת עץ.
כל כך הרבה עבודה קשה ומיומנות, נכנסות לצורת אמנות שנמשכת שנה לכל היותר. בולו עזרה להקים את קולקטיב האמניות השבטיות ונשות הכפר קיבלו גילונות נייר, לצייר עליו את עיצוביהן ותירגמו את תמונות הקיר הענקיות, לציורים קונבנציונלים. הכסף ממכירת העבודות הנייר של הנשים, מאפשר להן להמשיך ולצבוע קירות, במקום להרוויח שכר מעבודת פרך.
בעולמנו המודרני, שבו אמנות נתפסת לעתים קרובות כהשקעה שתעלה בערכה במשך כמה תקופות חיים, מרענן להסתכל על קירות הכפר ההודי, המעוטרים שוב ושוב בשמחה, בתחושה של היסטוריה ואהבה וללא כל מחשבה על רווח כספי או אורך ימים.

סגנון Sohrai מציגה גוונים סתוויים עשירים, אוקר אדמתי ואדום, צעקני ומהנה