מתוך יומנה של חנות ספרים בטוסקנה: ספר זכרונות מאת אלבה דונאטי: "רעיונות לא נובעים סתם יש מאין - הם תוססים, מצטופפים במוחנו בזמן שאנחנו ישנים. רעיונות הולכים הולכים בדרך שלהם, מקבילה אצלנו, אבל שממש לא ידענו על קיומה, עד שיום אחד הם באים ומתדבקים: הנה אנחנו, הם אומרים, עכשיו תקשיבי טוב. הרעיון לפתיחת חנות הספרים כנראה היה חבוי בקפלי אותו אזור אפל ושמח שאנו מכנים ילדות...". דונאטי אומרת במילים פשוטות, עלינו לחזור ולראות את החלומות הזנוחים שלנו, לתת ליצירתיות שלנו להשתחרר ולממש את הרצונות שלנו כאן ועכשיו, ברגע הזה בהיסטוריה.
החלום של Alba Donati הפך לחנות רומנטית מלאה בספרים, על גבעה ב-Lucignana, עיירה בת 180 תושבים בין הרי האפנינים לאלפים, בטוסקנה. דונאטי סיפרה איך החלום שלה הפך למציאות, בספר שכתבה, שהפך לסנסציה ספרותית ותורגם למספר שפות בצרפת, אנגליה, אוסטרליה, ספרד, בגרמניה, ארה”ב וקנדה. הוא אפילו עומד להפוך לסרט.
למחברת הספר, שלושים שנות ניסיון בעולם הספרים, כמשוררת ויועצת תרבות. ב-2019 היא בחרה לשנות את חייה ונטשה את פירנצה בה עבדה והתגוררה, כדי לחזור לעיירת מוצאה הקטנה, לוצ’ינינה. כאן, בטוסקנה עילית, היא מימשה את חלומה, בדמות חנות הספרים Libreria sopra la Penna. “אני מאוד אוהבת את המקום שבו נולדתי, אני מאוד אוהבת את האנשים שגרים בו, אני מאוד אוהבת ספרים ומאמינה שספרות יכולה לשפר את איכות החיים של אנשים”, זה ההסבר שהיא נותנת ולא מסתירה שנדרש הרבה אומץ יחד עם פזיזות לפתוח חנות כזו כאן.
החנות נפתחה ב-7 בדצמבר 2019 וזמן קצר אחרר כך, בליל ה-30 בינואר 2020, פרצה שריפה במקום, שכילתה חלק גדול מהספרים. נראה היה שההרפתקה של דונאטי בלוצ’ינינה הגיעה לסיומה.
“בבוקר, מתנדבים מהכפר חיבקו אותי עם דמעות בעיניים. כעבור שעה כולנו נפגשנו יחד, חמושים בסמרטוטים והתחלנו לעבוד, לנקות ולשפץ”, היא מספרת. היא השלימה את שיפוץ החנות, בעזרת מימון המונים.
כיום, פוקדים את חנות הספרים הטבולה בירוק ומשקיפה אל הנוף הטוסקני, עשרות חובבי ספרות (ביניהם גווינת פלטרו ואחינעם ניני) ודונאטי גם מקיימות בה השקות ספרים, ערבי ספרות ויוזמות תרבותיות. “תמיד הלכתי אחרי הלב שלי. לא חלמתי להיות מישהי, חייתי מיום ליום ופשוט הלכתי אחר התשוקות שלי”, היא אומרת ומלטפת את השותפה שלה למקום, החתולה מרגוט “רעיונות לא מתעוררים פתאום, הם למעשה גועשים בתוכנו במשך זמן רב. אני מאמינה שהרעיון הזה כבר היה קיים בילדה הקטנה שטיפסה על סולם עץ מתקלף כדי להגיע לספרים בעליית הגג ולקרוא, לקרוא, לקרוא”.