העיצוב הגאומטרי היה מוצלח, אבל הדירות מרובות האלכסונים פחות ודיירי השכונה, נאותו לגור בדירות המעוצבות בצורה לא נוחה, בגלל מחירן הנמוך (וגם הודות להפצרותיו של הקר, שהבטיח להם וגם קיים, שלא יעבוד בשבת, מעתה ועד עולם), אולם עם השנים החלו הדיירים לבנות תוספות בנייה, שריבעו את הצורה המחומשת שלהן ונכון לשנת 2011 לא נותר בה בניין אחד במצבו המקורי.
כיום מקודמת בשכונה תוכנית פינוי בינוי, לטובת שכונה חדשה.

אושרה דיין

חשוב להבין את רקע התקופה. תנופת הבניה בירושלים שאחרי מלחמת ששת הימים, נתנה הזדמנות לאדריכלים ישראלים רבים, כמו ישראל גודוביץ, אלדר שרון, משה לופנפלד וגיורא גמרמן, להציע פרדגימות חדשות ויצירתיות יותר לשכוני הארץ ולתדמיתם האפורה. הפוסט מודרניזם המקומי, החל להתבטא בשכונות החדשות, גילה, הגבעה הצרפתית ורמות. הטיח הלבן והבטון האפור, פינו מקום לחיפוי אבן בעיבוד כמו-מסורתי, עם קשתות אוריינטליות וסמטאות.

צבי הקר היה אז אדריכל צעיר, בשנות ה-40 לחייו, שעבודותיו זכו כבר להד בעולם, כמו תכנון בה”ד 1 וכן בית דובינר ברמת גן ובניין עיריית בת ים, שתכנן עם האדריכלים אלפרד נוימן ואלדר שרון. הקר היה נחוש באמביציה ליצור אדריכלות פורצת דרך ולחזק את מעמדו המוערך.
כאשר הקר פרס את התכניות לשכונה המתוכננת, בפני מתכנן מחוז המרכז במשרד השכון דאז, הוא ביקש מהקר לאסוף את התכניות ולצאת מחדרו “זו אמנות. אם אתה רוצה לבנות פסל, אני מוכן לתת לך שטח ציבורי לזה, אבל התכנית הזו אינה למגורים, היא אסון”. אלא שמתכנן המחוז התחלף ואת מקומו תפס מישהו, שביקש להיות נועז ובעל מעוף תכנוני.
האדריכל הקר זכה בשבחים רבים על היצירתיות והחדשניות שלו, בתכנון השכונה, אבל זאת בעיקר מחוץ לישראל. כאן אצלנו, נטען כי השכונה מנותקת מסביבתה ויוצרת חוסר הרמוניה עם שאר העיר והחצרות הפנימיות ודאי אינן מתפקדות כחצרות מסורתיות, שלא לדבר על צורתם הגאומטרית של המבנים, אשר הסבה חוסר נוחות לדייריהם. הקר, כך טענו, ביקש להתהדר באדריכלות האמנותית שלו, תוך התעלמות מהדיירים שגרו בה. המבנים שתכנן הקר בשכונת פולין, נכללו בפרסומים אשר דירגו את “הבניינים המוזרים בעולם” והיה מי שכינה אותם “מגורים לדבורים”, בשל קירותיהם שהשתלבו זה בזה, כמו בכוורת דבורים.
האדריכל דוד קרויאנקר, כתב וסיכם זאת אז, כך:
“המצדדים טענו, כי הפתרון הוא פרי דמיון וביטוי של קו אישי ויוזמה חדשנית… המקטרגים ראו בה עטיפה ראוותנית ל’דירות קופסה’ קטנות, בלתי נוחות למגורים, שיש בה הרבה יומרות ארכיטקטוניות”.