שימוש מושכל בפלורליזם קונספטואלי, המתורגם באופן כה חי לארכיטקטורה – הוא  הנכנס לתודעה ומעמיד את התכנון הארכיטקטוני בצומת דרכים, המחבר ומפרה אותו. בידיעה שהאומנויות יכולות לשלב ידע וניסיון שהצטברו עם בשורות חדשות, רזות, פשוטות ומתוחכמות בעת ובעונה אחת. מהות הבניינים המוצגים אינה רק בטכניקה (מוסיקה, חומריות, חושים…), אלא בהעמקה רצינית אל הממד התוכני של כלים, חוויות ונראטיבים.

ארכיטקטורה על פי האמן הרוסי Kazimir Malevich

חד וחלק
סוגיית הקובייה המופשטת ו”הקופסתית” מעסיקה רבים מאדריכלי התקופה, בניסיונם להבין את מבנה הקובייה המופשטת וכל-אחד בדרכו הייחודית מחפש להגיע לשילוב אלמנטים ופונקציות באופן הרמוני. נראה כי למרות מגוון התוצאות – העיקרון החשוב נשמר: הקובייה מתפקדת כמעטפת ממברנית המעשירה ושומרת על החיים שבתוכה.
בשל ראשוניות הסוגיה והצורה, אין פלא שקוביות מופשטות “צצות” על הנייר וביישום בשטח, כאשר כל אחת לוקחת לכיוונה היא, על-ידי משחק ארכיטקטוני במגוון החומרים, המורפולוגיות, השבירות והפירוקים.
ניתן לשייך רעיון זה למקורות עתיקים הרבה יותר, דוגמת “הביצה הפילוסופית” – סוגיה שעוד במאה ה-17 ניסו פילוסופים לנתח, את ההרמוניה של יסודות החיים בתוך קליפת הביצה, הפשטות והיעילות שבה.

כנסיה, Tadao Ando

חומריות – במבני חינוך
בביקוריי בפינלנד, הולנד ויפן, עמדתי על בניית מבני חינוך בפרט, ומבני ציבור בכלל, אשר חותרים למצוא את ה”לבן על לבן” המעסיק רבים באבולוציה האומנותית (מלביץ’, באוהאוס וכו’…). פריצת הדרך הארכיטקטונית בת-זמננו, נעשית בפינלנד תוך שימוש בחומרים נקיים, אשר בטכנולוגיות קיימות, מושלמים לבניית המבנה המזוכך, המורכב בפשטותו; מבנה המשדר אווירה אומנותית – מודרנית אמיתית של קלילות ותחושת ריחוף. מעין הגשמה של מפגש עקרונות מודרניסטיים עם חומרים ותהליכי בנייה חדשניים וזולים, שחכמתם בפשטותם ובניקיונם. הטכנולוגיה מאפשרת הגשמה מודולרית וורסטילית של סגנון ארכיטקטוני “מזוכך” המתאים לבתי-ספר, מתוך אווירה גלובלית הקורצת קריצה ארכיטקטונית, בעיקר בפועלם של טדאו אנדו, טניגושי ודומיהם.

Tadao Ando

Tadao Ando

טבעיות – דיפוזיה אנושית מהמגזר הפרטי לציבורי
השימוש בחומרים טבעיים גובר והולך ומתפתח בתחום מבני החינוך. תחושת הטבע באמצעות מוצרי העץ, המים ושילובם עם חומרים אחרים, חשובה מעין כמוה ליצירת אווירה נעימה של חום ורוך. ניכרת החדירה של בנייה עם חומרים “חמים” אלו מן התחום הפרטי אל מבני הציבור. החשש מתחזוקה יקרה במבני ציבור יקטן, ככל שיראה יותר אנושי וטבעי. על הערך המוסף המתקבל הן אווירתית והן אסתטית, להיות מועדף על שיקולים כלכליים צרים, שכן בטכנולוגיות הקיימות ישנם פתרונות המתאימים את סוג הבנייה הזה למגוון מבנים ופעילויות והללו אינן כבר נחלתן הבלעדית של ארצות קרות או שופעות במאגרים טבעיים אלו.

Tadao Ando

Tadao Ando

Tadao Ando

מוסיקה  
תוספת אגף חדש לבניין משרדים של חברת הט אאוסטן, אמסטרדם, שעשה סטיבן הול, באמצעות שילוב תיאוריה של המלחין מורטון פלדמן, בדבר מקריות במוסיקה עם התופעה המתמטית של “ספוג מנגר” (ככל שגורעים מהמסה שטח הפנים גדל). ההשלכה בין התחומים יוצרת ארכיטקטורה מוסיקלית ייחודית במינה, הנותנת לבניין קומפוזיציה חיה ותנועתית. אווירת התנועה מודגשת על-ידי האור העובר דרך פילטרים או נפחים שונים ויוצר משחק צבעוני המסייע להשגת אווירה כשל אורגן אורות. המבנה “מנגן” באופן ורסטילי בשעות ובעונות השונות אל המבקר החיצוני והפנימי כאחד. קשר בין תיאוריות מוסיקליות לבין יישום ארכיטקטוני, מתקיים ברמה המטאפורית ובטרמינולוגיה המושאלת ומחברת בין שני התחומים. מעניין לזהות שימוש מוסיקלי בארכיטקטורה על-ידי דוגמאות ממשיות, להבדיל מהרמה המטאפורית. ניתן להיזכר במנזר לה-טורט, בו לה-קורבוזיה זיהה מקצבים בשירי הנזירים ובנה על-פיהם מסלול הליכה. כמו כן, “המוסיקה המרחפת” של מיס ואן דר-רוהה בביתה של אידית’ פרנצ’וורת’ הנוגע-לא נוגע בקרקע, ובמוזיאון ליהדות ברלין לליבסקינד. ליבסקינד משתמש כחלק ממקורותיו בשתיקה באופרה “משה ואהרון” של ארנולד שיינברג ובונה את הבניין סביב ההיעדר, סביב הריק.
דוגמאות  אלו מוכיחות את היכולת (ולא רק הנרטיבית), להפיח נשמה מוסיקלית בתכנון ארכיטקטוני מרחבי.

Steven Hall

מופע ששילב מחול עם האדריכלות של סטיבן הול

סטיבן הול

אור
השימוש המושכל באור מודגם בכנסיית סט. אגנציוס בסיאטל, שעשה סטיבן הול, הממחישה את הקשר בין תכנון לחוויית המשתמש. נראטיב של שבעת בקבוקי האור הנשפכים לתווך אחד המסמלים את האיחוד האנושי. הרעיון ממזג צבעים שונים המרכיבים ולקוחים כולם מקשת האור. ברמה הפונקציונלית – נרטיב זה מתאים לכנסייה המאחדת תחת כנפיה 60 קהילות שונות (של סטודנטים מלאומים שונים). נוצר כאן פרויקט חוויתי, הן בצורה והן בצבע, וסיפור המעשה עובר בו מהרמה הכללית עד לפרטים הקטנים. הטכניקה מקבלת משמעות כאשר נשפכת התאורה הטבעית והמלאכותית מזוויות שונות המבטאות אמירות שונות. עמוד האור החיצוני מייחל לפרוץ בעוד האור האינטימי של חללי הביניים משרה אווירה רגועה יותר, כשל פסיעה בתוך קנבס הצייר. נוצרות מסות גסות יחסית, המדברות עם היסטוריה שלמה של קאפלות ואפיוני בנייה כנסייתיים (קמרונות, מקצב עמודים, האדרת החלל וכד’). מאידך כאשר נצבעים אלמנטים אלו באורות שונים מתקבלת תחושה של רכות למסה הכבדה. עצם יישום הפרויקט מוכיח כי אכן ניתן לבנות מספר אלמנטים בכפיפה אחת, כשהללו שולחים מסר של שלום וחיים יחדיו, הן ברמה האנושית והן בפינות הארכיטקטוניות המקבלות טיפול מסור בכלי האמן.

St Iganatiius Chapel, שתכנן סטיבן הול באוניברסיטה בסיאטל, ארה”ב

חמשת החושים
מבנה מרכז המבקרים על אתר יקב עתיק בלנגנלויס שבאוסטריה, שתכנן סטיבן הול, עומד בודד כ”יבשת אבודה” המרוחקת קמעה מקומפלקס של אזור התיירות הסמוך. הקשר בין המבנה לאזור התיירות המרוחק, מתבטא באזכור הגריד והקומפוזיציה של האזור בפרקטליות אל קנה המידה של המבנה הבודד; זאת על-ידי סיתות קווי הקומפוזיציה בנגטיב על המבנה הקובייתי של מרכז המבקרים.
המבנים הקובייתיים הוזכרו כמיכלים ובהם מיקרוקוסמוס בצורות שונות. בפרויקט זה אנו מוצאים דוגמא לתכנון חוויה ארכיטקטונית הפונה לחמשת חושי המשתמש. הקונטרסט החד שבין אווירת המבנה הבודד בשדה הפתוח, לבין החיות הפנימית- מוקצן עד לכדי הפתעה מרחבית. החושים של המבקר תופסים לראשונה את המבנה כקובייה מופשטת ופשוטה, מאידך, ככל שמתקרבים למבנה ניתן לראות את השבירות והפילוסופים של מעטפת הקובייה, מעין רמז לעתיד לבוא את תחושת האינסופיות האוניברסלית מוקצנת בתהליך הכניסה אל המבנה, על-ידי שביל קווי המקביל לתעלת מים החודרת לכניסה הזכוכיתית. גם במבנה עצמו נמשכת בניית ההפתעה והמבקר תופס את הקליפה ה”סופית” שראה בחוץ כקרום חדיר ואוורירי מבפנים. בד בבד, מוצא עצמו המבקר בעיצומה של חגיגת שבירת קרני האור הטבעי החודר בנדיבות דרך המעטפת. חוש הראייה הופך לאחד הפקטורים התפישתיים של החלל, ועם כל העמקה ליקב התחתון נגלים שיאים דינמיים של חוויות לשאר החושים. מזרקות מוסיקליות, תנועה מתמדת של אור-קול, תווכים לא רגולריים – כל אלו יוצרים עניין הגורם לרצות
ולהבין את החומרים והתיבלוט של הקירות. חושי הטעם והריח משתתפים אף הם ומאחר וביין עסקינן ניתן לטעום ולהריח את החלל – ולא רק באופן מטאפורי, אלא באמצעות טפטפות מיוחדות וטעימות במרתפי היינות.
חוויות החושים מדגישות באופן ברור את החוויה הכללית של מיקסום הפעלת החושים, היוצרת חגיגה שלמה המעניקה ויטליות ברוכה למבנה, ואף מעמידה אותו באור שונה לנוכח המופנמות והשקט שמשדר החוץ. ביציאתו החוצה שב המבקר ומביט על הבניין, הנתפש באופן ראשוני לאור הכלים והחוויות שהתוודע אליהם בביקורו.