סרה, הלך לעולמו בגיל 85, ב-26 במרץ 2024, בביתו באוריינט, ניו יורק, מדלקת ריאות. הוא כונה "משורר הברזל", בזכות פסלי הפלדה המעוקלים המונומנטליים שלו, כמו Matter of Time, המוצג קבוע במוזיאון גוגנהיים בילבאו. יצירותיו בקנה מידה גדול, הכוללות ספירלות מסחררות או קוביות ופירמידות מרשימות, מעודדות את הצופים לחקור ולגלות אותן, למרות גודלן ונוכחותן המרשימים ומאתגרות אותם לתהות על תפישת המרחב והפיזיות.
סרה, שנולד בסן פרנסיסקו ב-1938 להורים מהגרים, זכה לתהילה בשנות ה-60 בשל יצירות הפיסול הגדולות שלו, בצורת יריעות פלדה גדולות שחילקו נוף עירוני. בשל העידן שבו יצר והאסתטיקה הבוטה של יצירותיו, הפך סרה לדמות מובילה של תנועה פוסט-מינימליסטית, אשר חרגה בכוונה מהניקיון הקליני של המינימליזם (תחשבו על הקווים החדים והמושלמים של Stacks של Donald Judd או הקוביות מראה של Robert Morris) ואימצה את השימוש בחומרים ברי מישוש ויומיומיים יותר, כמו, במקרה של סרה, פלדה תעשייתית.
מבני הפלדה הענקיים של סרה, היו שנויים במחלוקת. המיקום המונוליטי שלהם בחללים ציבוריים עמוסים וצפופים, איים על העוברים ושבים, אלא שהעבודות בקנה מידה קטן יותר, שיצר עבור חללי גלריה, לא ניחנו באותה עוצמה של עבודותיו עצומות הממדים. רובן דרשו מהמבקרים ללכת דרכן, ללכת לאיבוד בתוך יצירת האמנות, שהתנשאה מעליהן וגרמה להם להרגיש מאוד קטנים.
מורשתו המדהימה של ריצ’רד סרה, מראה כיצד האמן יכול היה להיות כל כך שנוי במחלוקת, אך כל כך אהוב.
למשל יצירתו Tilted Arc, 1981, ללא ספק היצירה השנויה ביותר במחלוקת של סרה, שהוצגה בכיכר פולי במנהטן משנת 1981 עד 1989. אובייקט מפלדה תעשייתית, שמשך אליו מטח אינסופי של ביקורת מרגע הקמתו. המבקרים מצאו את המשטח הבלתי גמור, מכוסה חלודה, מכוער מבחינה אסתטית וראו במיקומו ברחבה הציבורית כמטרד. המחלוקת הגיעה לבית המשפט הפדרלי, שהורה על הסרת העבודה. סרה תבע את העיר אבל נכנע לאחר סדרה של משפטים ממושכים. Tilted Arc פורק ב-1989 ומאז מעולם לא הוצג בשום מקום.
את Fulcrum, 1987 הוא יצר עבור תחנת ליברפול סטריט במזרח לונדון. הפעם הפלדה החלודה מזדקרת לכיוון השמים ומזכירה בית קלפים, יריעות הפלדה הענקיות נשענות זו על זו בצורה שנראית מסוכנת.
ביצירה To Lift, 1967 הוא לא משתמש בפלדה אלא גומי מגופר. חומרים כמו גומי ופיברגלס הם שהרחיקו את הפוסט-מינימליסטים מהמינימליסטים, ב-To Lift אפשר לראות צורה שסרה יחזור עליה לאורך הקריירה שלו, אבל כאן מעובדת בחומר גמיש באופן טבעי. היא גם מציגה את האלכימיה ההיא של הפיכת חפצים יומיומיים לפסלים, בכך שהיא יריעת גומי רגילה, אך כאשר כפופה לעמדה המעוקלת, הזו היא מקבלת לפתע דמות פיסולית חדשה לגמרי.
כשהיה בן 75, הוא יצר את East–West/West–East, 2014 המורכב מארבעה מונוליטים של פלדה בגובה 15 מטר במדבר דוחא ונראים כמו סצנת פתיחה לסרטו של סטנלי קובריק “אודיסיאה בחלל”, שבה מופיע מונוליט מסתורי בנוף דליל ופרה-היסטורי. הפסל אכן ניצב הרחק מאד מכל סימן של ציוויליזציה, לאורך קילומטרים ממנו.
אם הפופולריות של יצירת אמנות הייתה נמדדת לפי כמות הפעמים בהן היא הופיעה באינסטגרם, אז The Matter of Time מ-2005 היא בקלות היצירה הפופולרית ביותר של סרה. מיצב המורכב משבע מיצירות הפלדה של סרה, המשתלטות על חדר שלם במוזיאון גוגנהיים של בילבאו, זהו הביטוי המובהק ליצירה של סרה. המבקרים המומים לחלוטין מהמבנים המונומנטליים, כמו גם מרגישים חוסר נוחות מהזוויות המוזרות והמראה החיצוני, מחוספס וחלוד בתוך חלל גלריה צחורת קירות. העיקולים העדינים והגליים של הפלדה, מתריסים מול קשיחות החומר והמסלול דמוי המבוך שהמבקרים עוברים דרך המונומנטים הללו, מעניק להם נוף של העולם בעיני הילד.