תצלומים רבים מתעדים את פעילות תנועת המחאה החברתית, של סוף שנות ה-60. העיר אטלנטה - מקום הולדתו של ד"ר מרטין לותר קינג ג'וניור - הייתה מוקד של אקטיביזם לזכויות האזרח והיא בולטת באוסף התצלומים, המתעדים את האומץ וההתמדה של אנשים שערערו על הסטטוס קוו, חמושים רק בפילוסופיה של אי אלימות ובכוח אמונתם.
ד”ר מרטין לותר קינג ג’וניור נושא את נאומו “I Have a Dream” בפני קהל רב ומעורב, לפני אנדרטת לינקולן, במהלך צעדת החירות בוושינגטון הבירה, ב-28 באוגוסט 1963.
ד”ר מרטין לותר קינג ג’וניור נורה למוות במרפסת של Lorraine Motel בממפיס, ב-4 באפריל 1968.
המתנקש, James Earl Ray, נעצר בלונדון ביוני 1968, הודה בפשע ונידון ל-99 שנות מאסר. צילום Joseph Louw.
ב-29 במרץ 1968 בממפיס, התמודדו חיילי המשמר הלאומי של ארה”ב, עם הלוחמים למען זכויות האזרח, הצועדים עם שלטים “אני בן אדם Im a man”.
אלה פיצג’רלד יושבת בכלא, לפני כניסה לתאה, על ששרה בפני קהל משולב בלבנים ושחורים, ב-1955.
מפיק מופעי הג’אז האמריקאי, Norman Granz, שכר את היכל המוזיקה Houston’s Music Hall, הוריד את כל השלטים שציינו “לבן” או “שחור”, למשל בשירותים ואפשר לשחורים ולבנים לשבת זה לצד זה. זה לא הפריע לאיש מהקהל, אבל המשטרה התייצבה ועצרה את המופיעים, יחד עם פיצג’רלד, שלגמה קפה בעת אתנחתא. הקבוצה הובלה לתחנת המשטרה, שם שוטר אחד ביקש מפיצ’רלד חתימה. לאחר ששילמה קנס, הקבוצה שוחררה.
אליזבת אקפורד Elizabeth Eckford בת ה-15, צועדת לבדה ללימודיה בתיכון ליטל רוק, 4 בספטמבר 1957
אקפורד, סטודנטית שחורה, אחת מתשעה תלמידים שחורים שהתקבלו לבית הספר Little Rock Central High שיהיה עד כה ללבנים בלבד. מאחר ולמשפחתה לא היה מכשיר טלפון, היא לא קיבלה את ההודעה שהתאריך לביטול ההפרדה בין שחורים ללבנים בבית הספר, נדחה ביום. לכן היא צעדה לבדה לעבר כיתתה, מוקפת בהמון מלא שנאה, שאיים לעשות בה לינץ’ והטיח בה הערות גזעניות. היא סיפרה “ניסיתי לראות פנים ידידותיות איפשהו בקהל – מישהו שאולי יכול לעזור לי. גיליתי פנים של אישה זקנה עם פנים טובות, אבל כשהסתכלתי עליה, היא ירקה עליי”.
התלמידה בת ה-15 שמרה על קור רוח והמשיכה ללכת, גם כאשר ילדה לבנה בשם הייזל בריאן התחילה לצרוח עליה.
אקפורד שירתה בצבא בהצטיינות והיא כיום קצינת מבחן במשטרה.
מנהל מלון בפלורידה, שופך חומצה למי בריכה בה רוחצת קבוצה מעורבת, ב-18 ביוני 1964
קבוצה של חברים לבנים ואפרו-אמריקאים, אקטיביסטים למען זכויות השחורים, נכנסה לבריכת מלון St. Augustine, Florida, אשר הייתה ללבנים בלבד. בתגובה, המנהל James Brock, שפך לתוך הבריכה חומצה וצעק “אני מנקה את הבריכה”.
ד”ר מרטין לותר קינג, חזה בעצמו בדרמה אשר קיבלה הד עצום בעיתונות והגיעה עד לבית הלבן. “כל מדיניות החוץ שלנו תלך לעזאזל בגלל זה” צוטט הנשיא ג’ונסון בשיחת טלפון מוקלטת במשרד הסגלגל. פחות מ-24 שעות לאחר מכן, הצעת חוק זכויות האזרח שהוצגה שנה קודם לכן ונותרה תקועה בסנאט האמריקני, זכתה לאישור שהוביל להעברת חוק זכויות האזרח המפורסם משנת 1964.
ב-1974, בזמן שהמשטרה אכפה את חוק ההפרדה בין שחורים ולבנים בבריכות ציבוריות, הזמין השחקן פרד רוג’רס את חברו השוטר קלמונס, לטבול רגליים במשותף בגיגית בביתו הפרטי ואחר כך סייע לו לייבש אותן.
רוזה פארקס מסרבת לוותר על מושבה באוטובוס, לטובת נוסע לבן ומציתה את הקמת “התנועה לזכויות האזרח”, 1955 (צילום DON CRAVENS)
רוזה פארקס Rosa Parks (1913 – 2005) הייתה פעילת זכויות אזרח אמריקאית, שסירובה לוותר על מקומה באוטובוס ציבורי באלבמה, הפך לניצוץ שהצית את תנועת זכויות האזרח בארצות הברית.
ב-1 בדצמבר 1955, פארקס נסעה באוטובוס עירוני במונטגומרי, כאשר הנהג, שהבחין שישנם נוסעים לבנים שעומדים במעבר באוטובוס, ביקש מפארקס ומנוסעים שחורים אחרים לוותר על מושביהם לטובת הלבנים ולעמוד. שלושה מהנוסעים צייתו, אך פארקס סירבה. היא נעצרה ונקנסה ב-10 דולר ועוד 4 דולר בגין הוצאות משפט, אותם לא שילמה. פסק הדין עורר זעם לאומי. מרטין לותר קינג ג’וניור הכריז על חרם על חברת האוטובוסים העירונית, אשר האפרו-אמריקאים היוו כ-70 אחוזים ממספר הנוסעים שלה. החרם נמשך 381 ימים יחד עם הפגנות במסעדות, בריכות ומתקנים ציבוריים אחרים שהייתה בהם הפרדה, בכל רחבי ארצות הברית. ב-13 בנובמבר 1956 בוטלה ההפרדה באוטובוסים והחרם בוטל אף הוא. פארקס כונתה “אם התנועה לזכויות האזרח”.
אמנם נשים נוספות קדמו לפארקס וסירבו לפנות מושבן לנוסע לבן, ביניהם נערה בת 15, אשר נעצרה ונכלאה על סירובה, אולם פארקס, אשר הייתה אקטיביסטית, ידעה להשיג חשיפה לאקט המחאתי שלה.
שוטרים צוחקים כשהם צופים בתלמידים המפגינים על ביטול ההפרדה בין לבנים לשחורים, בבית הספר התיכון ווסט אנד בברמינגהם, אלבמה, לאחר ששני תלמידים אפרו-אמריקאים נכנסו לבית הספר ב-16 בספטמבר 1963.
הסטודנטית Minnijean Brown, בת 15, אחד מה-Little Rock Nine (9 השחורים שהורשו ללמוד בבית ספר לבן), מגיעה לבית הספר התיכון, כאשר חברי הדיוויזיה ה-101 של הפיקוד המוטס, עומדים מוכנים להגן עליהם, בהוראת הנשיא דווייט אייזנהאואר. ליטל רוק, ארקנסו. 25 בספטמבר 1957.
Owen/The LIFE Picture Collection
התלמידה השחורה הראשונה בבית הספר התיכון הארי הארדינג, שארלוט, צפון קרוליינה, Dorothy Counts צועדת לבית הספר, 1957.
50 שנה מאוחר יותר ראיין העיתון המקומי Charlotte Observer כמה מהאנשים שמופיעים בתמונות: “הלחץ החברתי היה פשוט לא ייאמן. אתה עושה דברים שבמבט לאחור אתה לא מאמין שעשית. כל מה שידענו זה שהיא שונה מאיתנו ולא רצינו אותה שם”, אמר מרטי ווילסון.
לאחר 4 ימים, הוריה של דורותי הוציאו אותה מבית-הספר, עקב הטרדה מתמדת מצד התלמידים האחרים. אביה פרסם הצהרה: “רשמנו את דורותי לבית הספר הנתמך במס, הטוב ביותר עבור צעירה אמריקאית והצעד הזה, שנעשה למען ביטחונה, רושם בהיסטוריה שלנו עמוד שאף אמריקאי אמיתי לא יכול לקרוא בגאווה”.