בראש גבעה בצפון אזור Extremadura, בספרד, הקימו מתיישבים מוסלמים במאה ה-9, כפר ציורי עם טירה מימי הביניים, המתנשאת מעל חומות עתיקות, בתים צבעוניים ורחובות מרוצפים. הם העניקו לו את השם גרנדה, אולם שמו שונה ל- Granadilla – “גרנדה הקטנה”, לאחר שהמלכים הקתולים כבשו את הכפר המפורסם – החל בשנת 1160, אז כבש אותו המלך פרדיננד השני.
זה היה אחד הכפרים השמורים ביותר, עם ארכיטקטורה אסלאמית עתיקה ומבנים של מבצר, בני אלפי שנה וקהילה מקומית משגשגת.
כך היה עד אמצע המאה ה-20. אז, ספרד – מבודדת גיאופוליטית תחת הדיקטטורה של פרנסיסקו פרנקו – ביקשה לחזק את כלכלתה על ידי בניית סדרה של סכרים. אלה לוו באסונות של שיטפונות בקנה מידה מקראי. ב-1955 קבעה המדינה שגרנדילה נמצאת ברדיוס המהווה סכנה בעת הצפה ולכן יש לפנות את כל תושביה.
בין 1959 ל-1964, פונתה אוכלוסיית העיר בכוח ולמעלה מ-1,000 תושבים העתיקו את מגוריהם לישובים בקרבת מקום. “אסור להשאיר פה אפילו כסא אחד!” צעק המהנדס של מאגרי המים, כך על פי עדויות זקני הכפר. בשנת 1965, מועצת הכפר גרנדילה פורקה רשמית על ידי ממשלתו של פרנקו.
על אדמות הכפר נבנה מאגר מים ענק וב-1963, אכן אירע אסון והאזור הוצף כולו – מלבד כפר אחד גרנדילה, שלמעשה מעולם לא הוצף. למרות זאת, הממשלה לא התירה לתושבים לחזור לכפר וניכסה אותו לעצמה, מסווגת אותו  כקרקע מדינה.
“הצפה הייתה בלתי אפשרית מכיוון שהכפר גבוה מהסכר”, אומרים תושבי הכפר “אבל אלה היו זמנים של דיקטטורה ולא היו לנו זכויות”. אלא שגם לאחר שספרד הפכה לדמוקרטיה, לא הותר לתושבים לחזור לכפרם. בכפר בוצעו עבודות שיקום יסודיות בשנות ה-80, כדי לשמר את מורשתו העתיקה וכיום הוא משמש כמוזיאון באוויר הפתוח. פעמיים בשנה, בחגים נוצריים, מתכנסים תושבי גרנדילה לשעבר וצאצאיהם בכפר העתיק ומתרפקים על זכרונות.