האמנית ענת רוזנסון בן חור, אם לארבעה, נולדה וגדלה בירושלים. היא מציגה בדרך קבע בתערוכות בארץ ובחו”ל ואף מרצה בתחום. נושא מרכזי אותו היא חוקרת בעבודותיה הוא בחינת המרחב הביתי מנקודת מבט נשית; יצירותיה עוסקות בשאלת מהות המושג בית, בכמיהה אליו, בעוצמתו ואתגריו עבורה כאישה וכאם, וכן בניסיון לפענח את המתח בין המרחב הפיזי לבין קיומו של הבית במרחב הנפשי- לכן אך טבעי שביתה הפרטי יצליח הלכה למעשה להפעים, לחדש ולרגש.
על תכנון ועיצוב ביתה אמון ינון בן דוד, גם הוא תושב רמת הגולן, המתמחה בתכנון אדריכלי ועיצוב פנים לבתים פרטיים ומבני ציבור. בתבונה, רגישות ובסנכרון מושלם עם רוזנסון בן-חור הוא יצר עבור בני המשפחה מרחב מגורים שמותאם במדויק לצרכיהם ומאווייהם, בית שמהווה גם כר מושלם לעבודתה של ענת ולתצוגת עבודותיה.

“סוגיית המקום מעסיקה אותי הן בהיבט המרחב חיצוני שמתכתב עם הטבע, הסביבה והחברה והן כמרחב פנימי- פרטי ואינטימי שמשתקף בנפש”, מסבירה ענת, “מושג הבית כרפרנט למקום המקנה תחושת שייכות וביטחון לאדם ובו זמנית דורש תחזוקה ועבודה אינטנסיבית על מנת לשמרו ככזה. זה הוא מקום שסופג לתוכו אנרגיות אנושיות והתנהלות יומיומית, המשתקפת ונשארת כעדות ב’רוח’ הבית גם ללא נוכחות אנושית פיזית. חיפוש התכלית והמשמעות של הפעולה הסיזיפית בתחזוקת הבית על כל רבדיה, מתורגם לפעולת הציור עצמה שמסמלת את היחסים העדינים הקיימים בין גווני המתח באזורי החיים השונים, לצד מורכבותם של אותם מרחבים פנימיים וחיצוניים”.

מהבירה כל הדרך למרחבים שפותחים את הלב והנשמה
אל הצפון עברו בני המשפחה מירושלים: “המהלך הפתיע גם אותנו. חיפשנו נכס בעיר אך לא מצאנו אחד שיתאים למידותנו. חיפשנו חיי קהילה, מרחבים לגדל בהם את הילדים, מקום שיגרום לנו להרגיש שייכים. היינו אז שלושה וכאן במושב נולד ילדנו הרביעי. בשלב הראשון רצינו לחוש את האזור שנראה אז מבחינתנו כמו פלנטה אחרת. שכרנו קראוון של 42 מ”ר כך שברמה האנרגטית מדובר באנטיתזה למרחבים של הגולן שפותחים את הלב והנשמה. התקופה ההיא רק העצימה את שאלות הזהות שאני שואלת את עצמי והנכיחה את הפערים בין חוץ לפנים. הסביבה החדשה, במודע או שלא, הפכה לחלק מהותי מהיצירה, מהשפה והנושאים שאני בוחנת בעבודתי. כך גם תכנון הבית החדש שהיווה גם הוא אבן דרך משמעותית בעשייה שלי”.

נדמה שהבית החדש היה שם תמיד
הבית החדש מאוד מואר, חווה את החוץ מכמה שיותר זוויות, ומתאפיין בשילוב מאוזן של חומרים טבעיים וניטרליים שמשתלבים בהוויה המקומית ומקנים למבנה מראה אורגני. הם מהווים רקע מוצלח לעבודותיה של ענת. למעשה, נדמה כאילו הבית היה שם תמיד: “חשוב היה לנו לתת מקום של כבוד לטבע שנשקף מבעד לכל הפתחים כמו גם לאמנות של ענת שמשולבת בכל רחבי הבית”, אומר בן-דוד.
הבית בנוי בצורת ח’, בשני גושים ביניהם מחבר פטיו במרכזו ניטעה ערבה בוכייה. “אחד האתגרים שעמדו בפנינו היה להכניס את האור הדרומי לחללים הציבוריים: המטבח תוכנן בכיוון דרום בעוד הסלון ופינת האוכל פונים צפונה לכיוון החצר. בהיקף המבנה, בפרט באזור הפרגולות והעמודים, שתלנו גפנית מטפסת כך שבחורף, כאשר ישנה נשירה, חללי הפנים הופכים ליותר מוארים ובקיץ, כשהפריחה בשיאה, היא מייצרת הצללה ומעדנת את קרני השמש שחודרות מבעד לפתחים המשמעותיים”.

הגושים שיצר בן-דוד אפשרו לו לייצר חלוקה מיטבית ופרופורציונלית בין הפונקציות הציבוריות לאלה הפרטיות. בגוש אחד ממוקמים המטבח, הסלון ופינת האוכל, בציר שמקשר בין אגפי הבית תוכננה פינת עבודה משפחתית וספריה ומיד אחריהם חדר המשפחה וחדר האורחים. בגוש הנגדי ממוקמים חדרי השינה של בני המשפחה מעליהם תוכנן הסטודיו של ענת אליו כניסה חיצונית מחצר הבית וכניסה נוספת פנימית הממוקמת בין חדרי הילדים למאסטר ההורים- כך היא יכולה לעלות ולעבוד גם בשעות הערב. “המרוץ במדרגות המחברות בין הבית לסטודיו משמש עבורי כמטאפורה למעברים, לקטיעות, לרעש, לפיצול שמלווה את עבודתי כאמא וכאמנית אך במקביל מייצג את הקירבה של הבית והסטודיו שהיא מעין צינור המפרה ומזין את שני הצדדים, שלא היו יכולים להתקיים בנפרד”. מסבירה רוזנסון בן-חור. “מהסטודיו ישנה יציאה למרפסת רחבת ידיים שרוכבת על הגג השטוח של חדר השינה שלנו, היא צופה אל ימת הכינרת ומראות הטבע שנשקפים מהווים עבורי גם הם מקורות השראה אינסופיים”.

להנות כל הדרך מניחוחות משכרים
שביל אמורפי ומתפתל, מרוצף אבן טבעית (שמהווה הד לאבן הטבעית ששולבה בחלקים של הבית) מוביל למבואת הכניסה. את הבאים מלווה גינה פראית שופעת בצמחיה ארץ-ישראלית מהולה בצמחי תבלין. מבואת הכניסה החיצונית היא מעין פרפרזה לחצרות הירושלמיות המסורתיות שליוו את ענת עוד מילדותה. מתחת לחלון המטבח תכנן בן-דוד פינת ישיבה אינטימית בה ניתן לשבת, להנות מהשקט ומציוץ הציפורים ולהריח את הנינוחות המשכרים של שחי המרווה. דלת הכניסה יוצרה מעץ אלון וזכוכית מאסטר ליין על ידי נגר אומן מקומי שהצליח לשוות לה מראה אותנטי ועתיק.
עם פתיחתה נגלית מבואה קטנה ובה ארון לגרדרובה ומעילים, מהעבר השני שידת כניסה ומראה. מיד לאחריהם נפרש החלל הציבורי, ובפרט פינת האוכל והסלון להם ויטרינות גדולות מאלומיניום מדוקק בגוון אפור גרפיט, שפונות לחוץ ומאפשרות לחוות את הירוק באופן כמעט בלתי אמצעי. מעל אזור זה מרחפת תקרת עץ משופעת שמגיעה לשיא גובה של 4.5 מטרים. משמאל ממוקם המטבח שפתוח למחצה אל עבר הסלון, לו גג שטוח מעוטר קורות עץ ישרות.
“הסגנון שבחרנו הוא פיוז’ן אקלקטי. שאבנו השראות מכל מיני עולמות וניכרים כאן שילובים של אלמנטים כפריים אל מול פרטי בוהו שיק. ניסינו לנקות ככל הניתן את החללים ולייצר עיצוב לא עמוס. הצבעוניות הרגועה, כמו גם המעטפת הבסיסית שמשלבת בין עץ, אבן ובטון, מהווים רקע מוצלח לגינה ולאמנות. רצפת הבטון המוחלק שרואים בה את הסדקים, העץ והאבן הגסה הופכים את הבית הזה לאותנטי ופחות עשוי”. מסביר בן דוד.

עבור הסלון נבחרו פריטים בצבעוניות עצית, כך למשל ספת העור והכורסה שמאופיינת בקווים רכים ומעוגלים. תחתם נפרס שטיח צמר בדוגמה שבטית. מול פינת האוכל ניצב קיר הקמין שמהווה עוגן בחלל הציבורי ובו פינת ישיבה אינטימית בה המשפחה נהנית להתכנס. “את הקיר הזה בחרנו לחפות בקוקטיל אבנים גסות וטבעיות בפריסה רנדומלית, והוא מעצים את מימד הגובה בחלל. למעשה זה הוא המקום היחיד בו השתמשנו בחיפוי אבן פרט לעמוד מקביל שמסמל את המעבר מהציבורי לפרטי ומתחבר לקורת הבטון. מפינת האוכל ישנה יציאה למרפסת הראשית. בחרנו עבורה שולחן עץ אלון מסורק מעליו גוף תאורה של האמן הישראלי אסף ויינברום שמורכב ממתכת בהירה ואלמנט מעץ אלון שמתחבר לצבעוניות ולשפה העיצובית”.
מעל משטח הכיור שבמטבח תוכנן חלון גדול שצופה דרומה לכיוון שער הכניסה ושוטף את המרחב באור דרומי. בן-דוד תכנן בנוסף דלת יציאה שמובילה אל גינת צמחי תבלין. בתוך כך בחר להשתמש בחזיתות אלון ניטרליות ובמשטחי שיש בהירים. החזית הגבוהה מחולקת לשניים- חלקה האחד משמש לאחסון כלי הגשה, לו מסגרת עץ בה מעוטרת בזכוכיות וחלקה השני, זה בעל החזית האטומה, הוא הלכה למעשה walk in closet שמוביל לאזור המזווה. מעל שולחן העץ שבמרכז החלל נתלה גוף תאורה מתכתי שמכניס נופך מעט יותר תעשייתי.

הציר שמחבר בין הציבורי לפרטי
בפתח המעבר בין האזור הציבורי לפרטי ניצבת פינת העבודה ומיד אחריה נישה ובה ספריית עץ אלון המשמשת לתצוגת ספרים, לציורים ולפריטים סנטימנטליים. ברקע נראית פינת המשפחה, שם הילדים יוצרים, משחקים ומארחים חברים. “גם במעבר בין הזירות החוץ נוכח, ואלה המהלכים דרכו חווים את הנוף. בתקרה שילבנו קורות עץ אורן בריתמוס קבוע, החזרתיות הופכת את המעבר למעניין ומסקרן ולמעשה לכל אורכו של הציר ישנה התרחשות”.

חדרי השינה של בני המשפחה עוצבו גם הם באותו קו רגוע וביתי. הם שופעים אלמנטים חמים, שטיחי צמר וציורים של האם. בחדרי הרחצה חוזרים ושבים החומרים הטבעיים. הם נקיים למראה, רצפתם מצוירת ועל קירותיהם הותקנו אריחים בהירים. ארונות האמבט עשויים עץ אלון ונאמנים לצבעוניות הניטרלית הטבעית. החללים הללו פונים מזרחה ונהנים מאור שמש של בוקר.

הסטודיו שבקומה העליונה מוצף גם הוא אור טבעי. בן-דוד תכנן בו חלון משולש שפונה דרומה לכיוון הרחוב כמו גם חלונות בגג שרק מעצימים את מימד האור. מצפון תוכננה ויטרינת היציאה למרפסת ההשראות של ענת: “התאורה הטבעית בבית ובסטודיו מושלמת ליצירה ומאפשרת לי לצייר לאורך כל שעות היום. יש פעמים שאני בסטודיו נשארת ויוצרת עד השעות הקטנות של הלילה וזה הוא המקום בו אני גם מעבירה סדנאות והרצאות. יצרנו בו קיר גדול עליו אני יוצרת את העבודות הגדולות, תכננו גם שולחן עבודה שמשמש אותי לציורים קטנים יותר ולעבודה מול מחשב. ככלל, המרחב שהתקבל הוא גדול ודינמי וככזה הוא מאפשר לי לבצע שינויים, לייצר אנרגיה חדשה ולהסתכל אחרת על דברים. הנופים והמרחבים שנגלים מהחלונות ומהמרפסת הם מקורות השראה לכל דבר ולא מעט מהאלמנטים הללו נכנסים בצורה לאו דווקא מודעת או מתוכננת לציורים”.

היכן: מושב בדרום רמת הגולן
הדיירים: האמנית ענת רוזנסון בן-חור, בעלה אלעד וארבעת ילדיהם
שטח המגרש: כ-1.6 מ”ר
שטח הבית: כ-240 מ”ר
תכנון ועיצוב: ינון בן-דוד
צילום: נמרוד לוי