פגרים רבים של בעלי חיים מתים שלא הצליחו למצוא מחסה מהשמש, גרמו לו להבין שללא עצים, האוכלוסייה האנושית במערכת האקולוגית נמצאת בסיכון לגורל דומה. הוא גמל בליבו לשתול שתיל אחד באדמה החולית מדי יום – מעשה מעורר אהדה, אשר הביא לכך שבסופו של דבר הוא יצר את יער מולאי Molai Forest, יער שופע בעצים על פני 1,300 דונם. תחילה הוא התחיל לטעת שתילי במבוק, אחר כך נטע עצי כותנה והמשיך עם זנים שונים של צמחים. האי עתיר העצים וצמחים, משך אליו בעלי חיים – פילים, קרנפים, צבאים, חזירי בר, ​​נשרים, זוחלים ואפילו נמרים בנגליים מלכותיים.
נוסף על הצלת חיות הבר ויצירת מערכת אקולוגית צבעונית, לפרויקט הייעור של פיינג היה יעד “פטריוטי”, לסייע בשימור נוף האי של ילדותו. החול של גדותיו היה פגיע במיוחד לסחף וכיום הוא מוגן בעצים שנטע ליינג, המונעים ממי הנהר להמיס אותו. האי מג’ולי אשר על נהר ברהמפוטרה, שבמחוז ג’וראת של מדינת אסאם ההודית, מאוכלס בשבט המישינג ומתגוררים בו למעלה מ -170,000 אנשים. במהלך המאה האחרונה איבד מג’ולי שטח של שלושה רבעים מאדמתו. הקרח בהרי ההימלאיה נמס עקב שינויי האקלים ונוצרו שיטפונות בנהר הברהמפוטרה, כה עוצמתיים, שהם הותירו אחריהם נוף שומם של בלי עצים וצמחייה, מלא רק בחול.
את היער גילה במפתיע עיתונאי, שנקלע במקרה למקום ולא האמין למראה עיניו. הוא פרסם ידיעה על פיינג בעיתון מקומי ומשם האגדה על “איש היער של הודו” קיבלה חיים משלה. סיפור המעשה גם זכה לסרט קצר בשנת 2013 בשם “איש היער”, שזכה להצלחה מרשימה בפסטיבל הסרטים בקאן.
בשנת 2015 הוענק לפיינג אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בהודו, פדמה שרי. פיינג, איש פשוט, זוכה בהודו לשבחים רבים על תרומתו לאיכות הסביבה, אך הוא צנוע מכדי לקחת את כל הקרדיט “לא עשיתי את כל זה לבד”, הוא מסביר “אתה שותל עץ אחד או שניים והם מצמיחים זרעים, הרוח יודעת לשאת ולשתול אותם, הציפורים כאן יודעות לזרוע אותם, הפרות והפילים מבינים איך מתנהל הטבע, אפילו נהר ברהמפוטרה יודע. המערכת האקולוגית כולה יודעת”.
פיינג עדיין חי במג’ולי והוא נפגש עם התיירים הפוקדים את האזור וממשיך להגן על היער שנטע.