כשאנשים נכנסים לבית העסק של Kerry Potter-Kotecki ב- Nyack שבניו-יורק, הם עשויים לחשוב בטעות שזהו ספא: מפלי מים זורמים שם חרישית, לתוך בריכות עם חלוקי אבן ונברשות תלויות מעליהם. אבל אז אפשר להבחין שלצדם, מונחים ארונות קבורה עשויים נצרים. כן, זה לגמרי לא ספא, אלא חנות בוטיק המוכרת ארונות קבורה, כדים ופריטים אחרים, אשר כולם מתכלים ומיועדים לקבורות טבעיות. חלק מטרנד המטיף למוות טבעי, או יותר נכון, לקבורה טבעית, ידידותית לסביבה ועטופה בחומרים הממחזרים את הגוף בחזרה לאדמה.
“זה באמת חשוב שהחנות שלי לא תיראה מפחידה”, מפרשת פוטר-קוטצקי, צעירה נמרצת, שפתחה את הבוטיק Dying to Bloom (משהו כמו, מת לפרוח) בפברואר השנה.
אם חשבתם שהיפנים מובילים במנהגים המוזרים בעולם, אזי ראוי לדעת שהם נמצאים בתחרות קשה עם האמריקאים. בתי קברות ירוקים, הם בארה”ב מגמה רווחת ופורחת, תרתי משמע והם מחייבים שארונות הקבורה יהיו מתכלים.
והם לא מתספקים רק בזה. חלק נוסף מהמגמה הירוקה הזו, הוא וויתור על חניטת המתים, שהאמריקאים נוהגים לבצע בנפטרים, מאתר והם שכובים גלויים בעת הלוויה ואורך זמן רב עד שהם נקברים. הירוקים טוענים שהחניטה משתמשת בחומרים מסרטנים, אשר מסכנת את החונטים ולא מכבדת את זכות המתים למות ולהתפורר בצורה טבעית. הם מטיפים לחקות בעניין זה את הדרך בה אנחנו היהודים קוברים את מתינו.
מי שמת לדעת מה הביא לפריחת המגמה הזו, אזי מסתבר, שאלה הנשים בארה”ב. יש האומרים שאם יתנו לנשים לנהל את החיים בעולם, הוא יראה טוב יותר. מסתבר שגם המוות ניראה טוב יותר, כשהוא מנוהל על ידי נשים. יותר ויותר נשים מעורבות בתעשיית המוות האמריקאית ומספרן רק הולך וגדל. ב -1996, רק 40% מהעוסקים במלאכה זו היו נשים, בשנת 2015, מספר זה עלה ל-62 אחוזים.
נשים כמו פוטר-קוטצקי, יוצרות כעת שינוי מהפכני בתעשיית ההלוויות האמריקאית, או לפחות באופן שבו היא פעלה במשך יותר ממאה שנה. נשים לא רק מנהלות את עסקי ההלוויות, הן אלה שדוחפות את תעשיית המוות להיות מודרנית יותר וידידותית לסביבה.”עד עכשיו כל המצבות היו משיש אחיד או גרניט, כולם בעלי אותו גובה, מראה אפור וקודר והצמחייה המועטה מסביב, מטופלת בכימיקלים”, אומרת פוטר-קוטצקי. “בית קברות ירוק זה לא מה שהייתם חושבים על בית קברות, זה מקום עם כרי מרעה פתוחים ופרפרים וציפורים, חיות בר ועצים ואוויר צח, יש בהם כל כך הרבה חיים, זה כל כך יפה, ככה צריך להיראות בית קברות”.
בתי קברות ירוקים יכולים גם לסייע בשמירה על איכות הסביבה, בשטחי קרקע ציבוריים. שרה וומבולד, מנהלת בית הלוויות באוסטין שבטקסס, מובילה מזה שנים, פרויקט להקמת שטחי קבורה ירוקים סמוך לפארקים. התוכנית היא ליצור שטחי קבורה על קרקע רגישה מבחינה אקולוגית ולהגן עליה מפני פיתוח ובנייה פרועה.
וומבולד, אף הקימה תנועה התומכת בקבלת המוות כחלק טבעי מהחיים – נטישת הטאבו האמריקני הטיפוסי נגד דיבור על מוות. בקבוצה שלה אנשי מקצוע בתחום הלוויות, יחד עם אנשי אקדמיה ואמנים, השואפים לדבר על המוות באופן יומיומי.
הגידול במספר הנשים המעצבות את תעשיית המוות, הביאה לייסוד האתר הפופולארי Death & The Maiden על שמו של מוטיב באמנות הרנסנס. האתר מקדם מוות פמיניסטי – רעיון שמטרתו, בין היתר, לשקם את הנרטיב של נשים בעבודת מוות ולהילחם בדרכים המיגדריות-נורמטיביות, כשהוא מביא לדוגמא למיניות של גוויות, את הדימוי הקלאסי של אופליה המתה, שערה סובב אותה כמו הילה.
קיימות תיאוריות אחדות, המסבירות מדוע נשים מובילות את המהפכה בתעשיית המוות. “העבודה של ניחום אבלים, לעתים קרובות נופל על נשים”, מסבירה שרה וומבולד “אנחנו רוצות לתת פרספקטיבה על המוות, לשבור את הטאבו הזה, ובמקום לראות אותו בפחד כמשהו בלתי מובן, אנחנו יכולים לבחור להיות מודעים לכך שהחיים הם זמניים. אנחנו יכולים להשתמש במחשבה הזאת כדי לעורר אותנו לחיות את החיים הכי טובים שאנחנו יכולים, לקחת סיכונים, לסלוח, לחייך ולהפיק את המירב מכל יום”.
