השם Ndebele מתורגם פשוטו כמשמעו ל"המקום בו השמש זורחת", במחוז מפומלנגה שבדרום אפריקה, שם ביתם של בני שבט בנדבלה, ששפתם דומה לזו של שבט הזולו.

 

ה-Ndebel הם קבוצה אתנית אפריקאית המתגוררת בדרום אפריקה ובזימבבואה וידועים בכישרונם האמנותי, במיוחד בבתיהם המצוירים ועבודות החרוזים הצבעוניים. מעט ידוע עליהם, פרט לכך שמקורם בשבטי הנגוני הגדולים, המהווים שני שלישים מהאוכלוסייה השחורה בדרום אפריקה. הם היו לוחמים אמיצים שהכניעו שבטים קטנים יותר והטמיעו אותם בחברה הנדבלית וכך התרחשו חילופי תרבות. הציורים על הבתים החלו החלו כסמלים וסימנים שהם יצרו, בזמנים שהם היו מאוימים על ידי שבטים גדולים יותר, כדי לתקשר זה עם זה בחשאי. ציורים אלה הפכו עם הזמן לביטוי הן לזהות תרבותית והן להוכחות ההישרדות והמשכיות של השבט. היריבים שלהם לא הבינו את המשמעות של הציורים וראו בה אמנות דקורטיבית בלתי מזיקה ובכך אפשרו לה להמשיך.
ציורי הקיר נעשים תמיד על ידי הנשים והמסורת והסגנון הזה עוברים מדור לדור על ידי האמהות. בית צבוע היטב מעיד כי אשת הבית היא אישה ואם טובה.
הדפוסים (פטרנס) הראשוניים של האמנות הזו הם בני מאות שנים, אז ציירו הנשים באצבעותיהן על קירות הבוץ של בתיהן הגליליים. נעשה שימוש רק בפיגמנטים טבעיים, שהיה צורך לחדשם מדי עונה, לאחר שגשמי הקיץ שטפו אותם. הכיבוש הצרפתי הקולוניאלי, הביא להם את הצבעים התעשייתיים.
הכפרים המעניינים ביותר עם צורה זו של אמנות, הם ב-Mapoch, כ -40 ק”מ מערבה לפרטוריה והכפר Mpumalanga, הממוקם במזרח דרום אפריקה, מצפון לקווזולו-נטאל וגובל בסווזילנד ומוזמביק.

 

 

 

 

 

 

 

 

לכל הכתבות בקטגוריית תרבות
+כתבות מומלצות
לפני כמאה שנה, נשים התגוננו נגד מטרידים, עם סיכות
תרבות
לפני כמאה שנה, נשים התגוננו נגד מטרידים, עם סיכות
  בסוף המאה ה-19, כובעי נשים תפחו יותר ויותר והגיעו לממדים כמעט קומיים. ככאלה,
השחרור והתחייה של הנשים הבוליביאניות, ה- Cholitas
תרבות
השחרור והתחייה של הנשים הבוליביאניות, ה- Cholitas
  למרות שהאפלייה שלהן המשיכה עוד מאז הכיבוש הספרדי, מאות שנים, הן נלחמו על
איצ’יגו איצ’י היפני, מלמד להוקיר כל רגע בחיים
תרבות
איצ’יגו איצ’י היפני, מלמד להוקיר כל רגע בחיים
  התפישה הזו מאפשרת לנו להוקיר את הזמן שלנו ביחד ולא לקחת אותו כמובן

כתיבת תגובה

הוספת תגובה חדשה, האימייל לא יוצג באתר*