באזור זה על החוף בעמק Río Moche Valley שבצפון פרו, התקיימה תרבות של ילידי Chimu, אשר לא הייתה להם שפה כתובה. ציוויליזציית צ’ימו, נמשכה משנת 850 לספירה ועד 1470 לספירה.
ה”טלפון” המוקדם הוא מכשיר תקשורת בסיסי, בדומה למכשיר שהפך פופולרי במאה ה-19 והיה מורכב מקופסאות פח המחוברות בחוט. המכשיר של בני צ’ימו, מורכב משתי שפורפרות מדלעת, באורך של 9 ס”מ, הכרוכות בחוט כותנה. מסביב לכל אחד מבסיסי צינוריות הדלעת יש קרום עור מתוח.
החוקרים גורסים שרק מעמד האליטות או הכוהנים השתמשו במכשיר, עם היכולת הקסומה לתעל דיבור דרך החלל כדי שישמע ישירות מקצה השפופרת לאוזן. הוא שימש לצרכי ניהול, אבטחה, תקשורת היכן שאין נוכחות פיזית וייתכן שגם כדי להדהים את המאמינים ולשכנע אותם בחשיבותם ובמעמדם של בני המעמד הגבוה או הכוהנים. הצ’ימו התנהלו לפי היררכיה קפדנית המבוססת על אמונה שכל בני האדם לא נבראו שווים. הם האמינו שהשמש ציידה את העולם בשלושה יסודות: זהב שנועד לאליטה השלטת, כסף עבור נשותיהם ונחושת עבור כל שאר העמך.
אנתרופולוגים וארכיאולוגים המתמחים בחקר אזורי האנדים המרכזיים, אומרים כי הצ’ימו היו אנשים מיומנים ויצירתיים, עם יכולת הנדסית מרשימה. ניתן לראות זאת במערכות ההשקיה ההידראוליות של התעלות שלהם ועבודות המתכת והחפצים המשוכללים שלהם.
עיר הבירה היפה שלהם הייתה צ’אן צ’אן (בתרגום “שמש שמש”), 20 קמ”ר הבנויים לבני בוץ מפוסלים בפירוט, עם תבליטים וגילופי קירות כמעט על כל שטח – אתר ה-Adobe הגדול ביותר בעולם והעיר הגדולה ביותר בפרה-דרום אמריקה הקולומביאנית. חיו בה 100,000 תושבים. תרבות הצ’ימו קמה בערך בשנת 900 לספירה, לפני כ-600 שנה, בירתם צ’אן צ’אן על חוף האוקיינוס השקט הייתה העיר הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. ימי התהילה שלה הגיעו לסיומם בשנת 1470, כאשר האינקה כבשה את העיר והגלתה את תושביה לבירתם, קוסקו. עד שהגיע הכובש הספרדי פרנסיסקו פיזארו בסביבות 1532 ומה שנשאר בצ’אן צ’אן הנטושה נבזז, כשהספרדים הקימו מתחמי כרייה כדי לחלץ זהב וכסף מהמבנים בעיר.