בעודנו שומעים כמעט מדי יום על רצח המוני שמבצע נער, תלמיד תיכון או מעורער נפש אחר בארה"ב, הצלמת הבלגית An-Sofie Kesteleyn נתקלה עוד ב-2014, בסיפור על ילד בן 5 באזור כפרי בדרום קנטקי, שירה והרג בטעות את אחותו בת השנתיים, בזמן ששיחק עם הרובה שלו, אותו קיבל כמתנה ליום ההולדת. כן, הרובה שלו - רובה קטן המיוצר במיוחד עבור ילדים, בוורוד לוהט, כתום, כחול או ססגוני ועם הסלוגן "הרובה הראשון שלי".
אן-סופי, אז בת 26, ביקרה ועברה בחנויות נשק בארה”ב וחיפשה את פרטיהן של משפחות שקנו רובים צבעוניים לילדיהם. היא גילתה שאותן משפחות היו כולן ערניות וגילו יתר זהירות לגבי בטיחות הנשק. הם שמרו את הרובים נעולים בכספות ולימדו את ילדיהם זהירות בנשיאת ושימוש בנשק חם. כולן האמינו שבכך הם מבטיחים את שלומם של הילדים – גם מגנים עליהם הן מפני תאונות נשק וגם מפני תוקפים פוטנציאליים.
היא תיעדה את הילדים והרובה הראשון שלהם, בסדרת הצילומים USA: My first rifle, במשפחות שמשוכנעות שככל שהילדים שלהם יתרגלו מוקדם יותר נשק, כך ייטב. בסדרה אפשר לראות את אבי, לילי ובנג’מין, מצטלמים לצד בובות המשחק שלהם או ברקע טפטים ורודים. הם בני שש, שבע או שמונה – והם נושאים רובה. הם כותבים שהם מפחדים מדובים, מכרישים ודינוזאורים. אבל זו כנראה לא הסיבה שהוריהם נתנו להם את הרובה הראשון שלהם עם תחמושת חיה: האובססיה הקטלנית של אמריקה לכלי נשק עומדת מאחורי זה.
