Buckminster Fuller

בחינה מדוקדקת של עולם הארכיטקטורה, מצביעה על מגמות רדיקליות של אדריכלים בעלי חזון ורוחק ראות, אשר ניסו ליצור ארכיטקטורה משוחררת מכבלים של תקציב, מגבלות גיאוגרפיות ואפילו מחוקי הגרביטציה, את האדריכלות הזאת ניתן לראות כאדריכלות של חירות. בהקשר זה ניתן לציין את הארכיטקט האמריקאי באקמינסטר פולר שתכנן בתים קלים ומתניידים, את הארכיטקט הצרפתי יונה פרידמן שתכנן ערים מרחפות ותלויות באוויר ואת חברי קבוצת “ארכיגראם” הבריטית, אשר תכננו ערים מעופפות בהשפעת סרטי מדע בדיוני. למרות שלאדריכלים הללו הייתה השפעה רבה על התפתחותן של מגמות עכשוויות בארכיטקטורה ועל האדריכלים שהובילו אותן, מרבית הפרויקטים שלהם לא הגיעו לכדי מימוש ונותרו בגדר “ערים של נייר”.

עם בית מרחף קשור לבלונים, יוצא בעליו הקשיש למסע בעולם כדי להשתחרר מאבלו על מות אשתו (למעלה, 2009)

בקולנוע, שרבים רואים בו את האמנות הקרובה ביותר לארכיטקטורה, ניתן לראות ביטויים מגוונים לאדריכלות משחררת. בדומה לארכיטקטורה בעולם הממשי, הארכיטקטורה הקולנועית מציגה מערך מסועף, ממשי או מדומיין, של ערים, כבישים מנהרות וגשרים. הארכיטקטורה הקולנועית היא בראש ובראשונה ארכיטקטורה של תנועה הנוצרת באמצעות תנועות המצלמה, מיזנסצנות, עריכה ואפקטים. זוהי ארכיטקטורה דינאמית המאפשרת ליהנות משוטטות ערה ומאינטראקציות עם משתמשים אחרים ולחוות את המרחב במלואו, באורח המעניק ביטוי פיגורטיבי וליטרלי לרעיונות החירות.
הקולנוע עשה שימוש במרחבים ארכיטקטוניים לשם ביטוי רעיונות של חירות עוד בימי הסרט האילם: כך למשל, ביתו של באסטר קיטון וכלתו הצעירה מקבל חיים משלו ומתעופף באוויר (באסטר קיטון, שבוע אחד, 1920); הצוללת הצהובה שבה מתגוררים חברי להקת הביטלס, מובילה אותם במסע לשחרור מדינת פפרלנד (ג’ורג’ דאנינג, צוללת צהובה, 1968); שלושה אמני דראג אוסטרליים חוצים את מדבריות אוסטרליה בעודם מתגוררים באוטובוס והמסע מאפשר להם להשתחרר מעברם ומכבלים של מגדר (סטיבן אליוט, הרפתקאות פרסיליה מלכת המדבר, 1994). טירה מעופפת גואלת יתומה ביישנית מבדידותה ומכבלים של זהות (היאו מיאזקי, הטירה הנעה, 2004). בית מעופף קשור לבלונים, מאפשר לבעליו הקשיש לצאת למסע חובק עולם ולהשתחרר מאבלו על מות אשתו (בוב פיטרסון ופיט דוקטר, למעלה, 2009). אלו מקצת מן המקרים המבטאים את האופן שבו עושים יוצרי הקולנוע שימוש באלמנטים ארכיטקטוניים נעים, על מנת לבטא היבטים ותפיסות שונות של מושג החירות.

מלון גרנד בודפשט (2014). ארכיטקטורה ארעית

מעניין במיוחד המקרה של הארכיטקט-הקולנועי ווס אנדרסון, שחותמו האדריכלי משתרע הרחק מעבר לגבולות המסך. אנדרסון מעצב בסרטיו ארכיטקטורה משחררת, המושתתת על מבנים ארעיים וניידים ובאמצעותם מצביע על האפשרות של שחרור מן התפישה הפונקציונלית של המבנה באורח המאפשר תנועה והשתלבות במרחב הפראי והפתוח. המבנים שבהם משכן אנדרסון את גיבוריו, חותרים תחת התפיסה הקונבנציונלית של מגורי קבע וניתן לסווגם על פי שלוש קבוצות עיקריות: מבנים ארעיים, מבנים ניידים ומבנים בריקולריים (בריקולאז’).

The Tenenbaum family home. Illustration by Max Dalton

מבנים ארעיים מופיעים בעולמו של אנדרסון בעיקר בדמות בתי מלון. אם במציאות הממשית, מזוהים בתי המלון עם מגורים זמניים במסגרת חופשה או ביקור בעיר זרה, גיבוריו של אנדרסון הופכים את היוצרות, משתכנים במלון למשך תקופות ארוכות ואף מגדירים אותו כמעונם הקבוע. אנת’וני ודיאגנן גיבורי הסרט פשיעות קטנות (1996), מתגוררים בבית מלון קטן בטקסס, רויאל טננבאום המגלם את אבי המשפחה בסרט משפחת טננבאום (2001) מתגורר בבית מלון ניו-יורקי ואילו מסייה גוסטב וזירו מוסטפה, הגיבורים של מלון גרנד בודפשט (2014), מתגוררים בבית מלון במזרח אירופה הנתונה בין שתי המלחמות.

הרכבת לדרג’יילינג: ארכיטקטורה בתנועה

Wes Anderson Short Film – The Darjeeling Limited Archives

מבנים ניידים מופיעים בעולם האנדרסוני בדמות אוניות ורכבות, המשמשות כ”מכונות מגורים” ברוח חזונו של האדריכל השוויצרי לה-קורבוזייה. היות ועבור הגיבור האנדרסוני התנועה במרחב היא צורך קיומי, מצטיירים מבנים אלה כאקסטנציה של גופו. ריצ’י טננבאום, בן הזקונים בסרט משפחת טננבאום מתגורר באונייה במשך שנים ארוכות. קפטן סטיב זיסו, גיבור הסרט עמוק במים (2004), מתגורר יחד עם אנשי צוותו באונייה המשמשת ככלי שייט, מעבדת מחקר ואתר הסרטה וגיבורי הסרט רכבת לדרג’יילינג (2007), פיטר, פרנסיס וג’ק וויטמן, מתגוררים ברכבת נוסעים במהלך מסעם המשותף בהודו.

fantastic mr fox 2009. מר שועל: מרחבים ארכיטקטוניים של התקוממות והתנגדות

מבנים בריקולריים מופיעים בסרטי האנימציה של אנדרסון, מר שועל המהולל (2009) ואי הכלבים (2018). גיבורי הסרטים הם יצורים היברידיים ספק-חייתיים וספק-אנושיים, הנתונים להתעללות מצד בני האדם. על מנת להגן על עצמם, הם חופרים מנהרות ומאורות, יוצרים מקומות מסתור מאולתרים, והופכים את מרחב-החיים למרחב התקוממות ברוח “המרד המינורי” של דלז וגואטרי. מדובר במבנים חסרי צורה וסדר, המבוססים על הטלאה של חומרים מקומיים, בדומה למבנים המאולתרים במחנות הפליטים ברחבי העולם. זוהי ארכיטקטורה הקוראת תיגר על המבנים המונומנטליים של האדריכלות הממוסדת, ומבטאת תפיסות של התנגדות ותשוקה לחירות.

Accidentally Wes Anderson

התשתית הארכיטקטונית הייחודית אותה מעצב אנדרסון עבור גיבוריו, מאפשרת להם להשתחרר מכבלי העבר, ולחיות חיים עצמאיים של גילוי והרפתקה. ברם, בשנים הפכה האדריכלות האנדרסונית לתופעה תרבותית החורגת מגבולות המסך הקולנועי. הד לתופעה ניתן למצוא בעמוד האינסטגראם Accidentally Wess Anderson שאליו מעלים הגולשים דימויים של מבנים ארכיטקטוניים אותם צילמו במסעותיהם ברחבי העולם, שכמו הגיחו היישר מסרטיו של אנדרסון. לפני כשנתיים, הפך העמוד הפופולרי המונה מיליוני עוקבים, לספר עב כרס ואנדרסון הפך ליוצר המזוהה עם דור האינסטגראם. נראה כי הארכיטקטורה הצבעונית והמשעשעת שלו, מתיישבת היטב עם נהייתם של הצעירים אחר הדימוי הוויזואלי והשלמות האסתטית. ברוח זו, ניתן לומר שהארכיטקטורה האנדרסונית משחררת את שוחריה גם מכבלי המציאות, בעת שהיא מטשטשת את הגבולות שבין הבדיוני והממשי.

ד”ר דור יעקובי
דוקטור לפילוסופיה, מרצה, וחוקרת תרבות.
עוסקת בשפת הדימויים, בהשפעתה על האדם, ובשאיפה לחירות.
מתבוננת בעולם בהשתאות ופליאה ומנסה להרבות טוב.

Anjelica Huston and Wes Anderson. The Royal Tenenbaums. Photo Laura Wilson