סדרת מפגשים – הבמה של קהילת האדריכלים, מעצבים ויזמים של מגזין d+a. מארח: גיורא אוריין, עורך ראשי

עם אדריכל פרופסור דוד גוגנהיים (אתר)
הדרך למטא-סיטי: השינויים במבנה הפיזי והחברתי של העיר של היום, הביאו לסוג חדש של התיישבות אזרחית החורגת מהצורה המסורתית, הרעיון והגבולות של העיר, וגורמת לשינויים עמוקים בהרכב האוכלוסייה ובהרגלי העבודה שלה.
כיצד משפיעה האדריכלות על החברה?
לאורך ההיסטוריה, האדריכלות ניצבה כמייצגת של החברה וערכיה. דרכה אפשר ללמוד רבות על האנשים שאכלסו אותה. אדריכלות היא לא רק הסביבה הבנויה, היא גם חלק מהתרבות שלנו, מייצגת איך אנו רואים את עצמנו ואת העולם. אדריכלות לא רק משפיעה על החברה אלא גם ברמה האישית יותר, על יושביה. כל דבר, החל מפריסת החלל ועד לגימור החומר, יכול לתרום לבריאות, מצב רוח ותפוקה. הוכח שאנשים שעובדים בחללים מעוצבים לוקחים פחות חופשות מחלה, מרוכזים יותר ובדרך כלל תורמים יותר לחברה שלהם. נופים סטריליים ובטוניים ומבנים חסרי דמיון, גורמים לרמות מתח גבוהות יותר. תכנון מבנים, כמו גם ערים, עם אדריכלות יפהפייה, מעוררת יראה, או פשוט עם חיבור מודע לטבע, עוזר לבני האדם להרגיש רגועים יותר, שמחים ומעורבים יותר.
אמנם תכנון פונקציונאלי הוא בהחלט מכריע, אך חשוב להשתמש בקשר הרגשי של האדם ועל תחושת ההתנסות שלו בארכיטקטורה. זו לא רק הבנה אינטלקטואלית, אלא חיבור בין המשתמש למרחב עצמו באופן רגשי. (גיורא אוריין)

גוגנהיים נולד בירושלים וגדל בשכונת רחביה. כסטודנט ללימודי אדריכלות בטכניון, עבד במשרדו של אדריכל דוד רזניק ועם סיום לימודיו עבד במשרדו של אדריכל אריה רחמימוב, במקביל לסיום לימודי תואר השני בתכנון ערים בטכניון. ב-1980 פתח משרד אדריכלים עצמאי בירושלים עם שותפו אדריכל אלכס בלוך. בין השאר תכננו במשותף את המדרשה למורים ואכסניית הנוער בשלומי, עליו זכו באות ארץ ישראל יפה. לאחר מותו של בלוך המשיך גוגנהיים להפעיל את המשרד, כשהפרויקט הבולט שתכנן היה בית הספר הבינלאומי להוראת השואה, עליו זכה יחד עם אדריכל דניאל מינץ בפרס רכטר לשנת 2012. ב-2010 הצטרפה למשרד כשותפה, בתו, האדריכלית שלי גוגנהיים. יחד תכננו בין השאר פרויקט התחדשות עירונית בשכונת יד אליהו בתל אביב.