הכפר ההיסטורי אבנאה Abyaneh
כאשר הערבים פלשו לפרס במאה ה-7, חלק מחסידי הדת הזורואסטרית ברחו אל ההרים והמדבריות שמסביב, כדי להמלט מהכפייה להתאסלם. בעמק ארוך וצר בהרי כרכאס, צפונית לאיספהאן, הזורואסטרים הקימו שורה של כפרים. אביינה הוא אחד הכפרים האחרונים ששרדו בעמק.
הכפר ממוקם למרגלות הר כרכאס, 70 קילומטרים דרומית-מזרחית לקאשן במחוז אספהאן, באיראן. הכפר העתיק עשוי לבני בוץ מתפוררים ומרפסות עץ. האוויר סביב אביינה מכיל תחמוצת ברזל המעניקה לו צבע אדמדם, צבע זהה לסלעים שמעל הכפר.
הכפר פונה מזרחה על פני עמק ציורי, כדי למקסם את אור השמש. במהלך חודשי הקיץ אבנחה מתמלא חיים, מלא בתיירים ותושבים שחזרו אחרי שבילו את החורף בערים איראניות שונות, במיוחד קשאן וטהרן. בשנים האחרונות, אוכלוסיית הקבע של אביינה התמעטה עד פחות מ-250 איש, המורכבים ברובם מזקנים.
עם זאת, מיקומו המרוחק של הכפר ובידודו סייעו בשימור התרבות והמסורת של מייסדיו. תושבים קשישים רבים מדברים בפרסית תיכונה, גלגול קדום יותר של פרסית, שנעלמה ברובה לפני כמה מאות שנים. הבגדים המקומיים הם דוגמא נוספת לגיל הקדום של התרבות שלהם. התלבושת המסורתית של הנשיםף מורכבת בדרך כלל מצעיף ארוך לבן, בעיצוב פרחוני צבעוני, המכסה לחלוטין את שיערן וכתפיהן. הן לובשות שמלות צבעוניות, יחד עם זוג מכנסיים מיוחד. בחורף מתווסף אפוד קטיפה לתלבושת זו.
הבניין המרשים ביותר של אביינה, הוא מסגד ג’מה מהמאה ה-11, עם חלקים העשויים מעץ אגוז עטור גילופים עתיקים. בנוסף למסגד ישנו מקדש האש הזורואסטרי המתוארך לתקופת סאסאניד, שלוש טירות, אתר עלייה לרגל ושני מסגדים נוספים.

הכפר קנדובאן Kandovan באיראן
קנדובאן הוא כפר קדום ויוצא דופן במזרח אזארבייג’אן, בסמוך לעיר טבריז, איראן. גילו לפחות 800 שנה, הוא מאוכלס על ידי 670 אנשים ומציע יופי נופי של בתים מגולפים בסלעים. מספרים שהכפר נוצר בחלקו מלבה געשית שהתפרצה מהר הגעש בהר סהאנד לפני מאות שנים. הבתים בכפר לא בנויים על הר, אלא בתוך הר. פן מעניין נוסף, הוא שהסלע משמש כחומר יעיל לחסכון באנרגיה, שומר על קירור הבית בקיץ וחום במהלך החורף. זו הסיבה שרוב התושבים כאן אינם משתמשים בתנורי חימום או במערכות מיזוג אוויר. לאחרונה נבנה בכפר בית מלון, בהשראת הסגנון הכפרי שהוא מפורסם בו. עיצוב הפנים של “מלון רוקי” כולל מערות יפהפיות, עם חללי מגורים נוחים מאוד. אגב, לקח עשרה חודשים לארבעה אנשים לחפור שם חדר.

הכפר מסולה Masuleh
הכפר העתיק והמדהים קם בשנת 1006 לספירה, במורדות רכס הרי אלבורז בגילן, צפון איראן. המבנים בצבע חום-אוקר הייחודיים של מסולה, נבלעים במדרון ההר עליו מקנן הכפר – או ליתר דיוק, צומחים ממנו – ומעניקים לכפר את האיכות הלא שגרתית שלו: הגגות של רבים מהבתים מתחברים ישירות למדרון ההר ואף מהווים חלק הרחוב המשרת את הבתים מעל.
את ההיסטוריה של הכפר העתיק, ניתן לייחס לאתר שנמצא כיום שישה קילומטרים צפונית-מערבית למסולה המודרנית. המחוז של הכפר שוכן לאורך דרך המשי והכפר (שהיה ידוע בעבר בשם חורטאב או מסאלאר) התפתח סביב מכרה ברזל והפך במהרה למרכז מסחרי משגשג, הסוחר בענף עבודות הברזל.
בחירת המיקום הגבוה והבנייה במפלסים של הכפר, נבעה מהסכנה משיטפונות שהחורפים האיראניים מביאים. זהו כפר שנבנה לא על ידי אדריכלים מיומנים, אלא על ידי התושבים עצמם. כמו כל ארכיטקטורה מקומית, היא חכמה ברגישותה לסביבה, לאקלים, לחומרים, לצרכים ולמסורות המקומיות. בתים שנבנו משילוב של עץ ואבן עומדים בנחישות בשיפוע של 60 מעלות. הכפר המדורג בנוי עמיד לרעידות אדמה. הבזאר נשאר בלב הכפר. כאן מיוצרים ומוכרים עבודות יד, אך מלאכת היד המקומית היא גם חלק אינטגראלי מעיצוב הבניינים ובמיוחד אומנות gereh-chini (עבודות עץ מסורתיות): חזיתות הפונות דרומה של שני הבתים והקומות בת שלוש קומות, מנוקבות בחלונות המעוטרים בחיתוכי משרביות מורכבות מעץ.