מסעדת Eenmaal, נוצרה על ידי שתי סוכנות העיצוב ההולנדית MVGCA, בניהולה של היזמית Marina Van Goor, במטרה לשבור את הטאבו החברתי הקשור באכילה לבד והיא כנראה המקום היחיד שבו אתם יכולים לאכול בנוחות, מבלי להיות מתויגים בצורה כזו או אחרת.
המסעדה קמה כמסעדת פופ-אפ ניסיונית באמסטרדם, כהגדרתה “פרויקט יצירתי בנושא בדידות בחברה” ומשם עברה ללונדון ואף הופיעה כתערוכה במוזיאון ויקטוריה ואלברט הלונדוני. הסועדים מתבקשים לאפסן את הטלפון הסלולארי שלהם בקבלה, למשך זמן הארוחה. מבקר אחד כתב על הרעיון שמאחורי Eenmaal, שהוא מעולה בכל מקרה “בעולם ההיפר מחובר שלנו, אפשר סוף סוף להתנתק ולהנות משקט עם עצמך”.
יוצרי הרעיון מסבירים “ממכשירים חכמים ועד לוויינים, בינה מלאכותית ועד רשתות חברתיות, מאות טכנולוגיות הן זרעי העתיד האפשרי, נמצאות כעת בפיתוח של מדענים במעבדות ברחבי העולם. הם רוקמים דרכים שונות שבהן טכנולוגיות חכמות ישפיעו על חיינו בעתיד הקרוב ואילו אפשרויות יש לנו – כאזרחים – להשפיע על התפתחותן. אנו מציעים חשיבה, כיצד מכשירים חכמים משנים את תפיסות הפרטיות שלנו, אלו הן הדרכים שבהן הרשת העולמית של האינטרנט מעצבת את הפוליטיקה העכשווית, ההשפעות הסביבתיות של הטכנולוגיה ושל עמק הסיליקון”.

הרעיון מאיר פן ביקורתי נוסף: כבר זמן רב שמסעדות אינן מאירות פנים לסועדים בודדים. מצד אחד, חוויות בילוי סולו נמצאות במגמת עלייה, אולם מסעדות יוקרה “מענישות אורחים” על כך שהם אוכלים לבד וקיים חוסר בולט בחלופות להזמנה בודדת. לפני מספר חודשים הודיעה המסעדה הלונדונית עטורת כוכב מישלן, Alex Dilling at Hotel Cafe Royale, כי סועדים בודדים יחויבו כפול כתשלום מינימום. התירוץ היה תפעולי, לדבריהם הם מפסידים עד 25 אחוז בהזמנת סועד/ת בודד/ה.
מחקר של Hartman Group מצא כי 46 אחוז מסעודות של מבוגרים במסעדות, היו בילוי סולו (לבד) ואילו Travel Pulse בדקו ומצאו ש-25 אחוז ממטיילים מתכננים טיול סולו בששת החודשים הקרובים. המפעילים מודעים לכך בבירור, הם לקחו בחשבון חבילות בריאות המיועדות לאורחים בודדים וחללי עבודה משותפים. עם זאת, מסעדות ומקומות לינה וארוחת בוקר, נותרו בעיקר מבוססים על לפחות שני סועדים לשולחן.
בין אם מכורח או מבחירה, ארוחה לבד מתקיימת תמיד מול מושב ריק – פגם עיצובי המסמן היעדר פתרונות אמיתיים. ריבוי מקרי “סעודה בודדת”, ידרוש טיפולוגיה עיצובית חדשה לגמרי. אבל כל עוד אוכל בחוץ נחשב לאקט חברתי מטבעו, מגזר האירוח ימשיך לא לקבל ואפילו להעניש את מבלי הסולו, למען ההכנסה.
המסעדה ההולנדית נסגרה בסוף ואינה פעילה כיום. למה הרעיון שלה לא תפס, גם כשכל הסימנים מצביעים על מגמת עלייה? התשובה היא: המציאות המסחרית. פחות סועדים פירושם פחות כסף ומבחינה תפעולית הגיוני להתמקד בהזמנות קבוצתיות רווחיות. תרבות האוכל היא אולי גורם נוסף. תרבות האוכל היפנית של ה-‘bocchi seki’, מיועדת לסועדים בודדים. ביפן, שבה כמעט ואין סטיגמה על אכילה לבד, מקומות כמו מסעדת האיטריות של הרשת Ichiran, פונים אך ורק לסועדים בודדים, עם בוטים סגורים אישיים וטכנולוגיית הזמנה ללא מגע אדם. זוהי חווית סולו אמיתית, המובנית בעיצוב שלה, המכבד את זה שאנשים מסוימים רוצים לאכול לבד וזו זכותם.
בהשראת המסעדה היפנית, ניתן להפוך שולחן בודד, לשולחן לשניים או יותר, עם תוספת והסרה של חוצצים פשוטים. במסעדת Ichiryu Ramen בדובאי, ניתן להפוך את החללים לאינדיבידואלים ואינטימיים.
בדומה, תאי מטוסים במחלקה הראשונה, הם חללים מתמחים המשרתים סועדים בודדים ומציעים סוג של חוויות אירוח אינדיבידואליסטיות לחלוטין, שנעדרות ברובן על הקרקע. בהתאם לכך, הם פיתחו טיפולוגיה מרחבית שאינה דומה לשום דבר שרואים במסעדות. תאי מטוסים במחלקה הראשונה של Emirates, מציעים מושבים מתכווננים לשכיבה, שולחנות מתקפלים, דלתות הזזה מהרצפה עד התקרה ומסכי טלוויזיה אישיים.