פרויקט לשיקום שטחי מים בפארק הטבע Brdy Nature Park, החל עוד בשנת 2018, אך לרשויות נדרשו שנים כדי לקבל את כל ההיתרים הנדרשים ולהצליח לבסוף להוציא לדרך את בניית הסכרים, אשר נתקע שוב בשל בעיות ביורוקרטיות. עלות הפרויקט נאמדה בכ-30 מיליון קרונות צ’כיים, אשר קבוצה של בונים חרוצים, חסכה לקופת המדינה. נדרשו להם רק יומיים, כדי לבנות סכרים אפקטיביים ויעילים, בדיוק באזורים הנכונים.

“בונים מסוגלים לבנות סכר בלילה אחד. בעוד שבני אדם צריכים לדאוג להיתרי בנייה, אישור בנייה ולמצוא מימון”, השווה הזואולוג Jiri Vlček ברדיו פראג, את יעילותם של הבונים לעומת הבירוקרטיה של המינהל הציבורי של בני האדם, השולטים ומנהלים את העולם.
גם ראש מינהל התכנון של האזור, Bohumil Fišer, הביע שביעות רצון מהביצוע ההנדסי והקבלני של הפרוייקט “ניטש ויכוח ומשא ומתן של שנים, בין שני גופים – האחד, The Military Forest Management והשני, מינהל אגן נהר Vltava, בשאלה מי יקים את הפרויקט ויעניק רשות לשימוש בקרקע. הבונים פתרו את המחלוקת, הם בנו את הסכרים ללא כל ניירת ואישורים ובחינם”, אמר פישר.

אנשי איכות הסביבה שבדקו את עבודתם של הבונים, דיווחו כי הסכרים נבנו בדיוק במקומות הנכונים ויסייעו להחזיר את אזורי הביצות למצבם הטבעי ולספק בית מתאים לסרטני האבן הנדירים, צפרדעים ושאר מיני בעלי חיים. “בונים תמיד יודעים הכי טוב לבחור את המקומות הנכונים ובונים תמיד את הסכרים, בצורה מושלמת, הרבה יותר טוב מאשר כל ההדמיות שהמתכננים שלנו מציגים”, אמר ראש הסוכנות הצ’כית להגנת הטבע והנוף (AOPK).

עם זאת, הסיבה שמביאה בונים לבנות סכרים, אינה אזרחות טובה. לבונים יש יכולת נדירה לשנות את הנופים שהם חיים בהם וזו הסיבה שביולוגים מתארים אותם כ”מהנדסי מערכות אקולוגיות”. הם עושים זאת על ידי לעיסת גזעי עצים עם שיניהם הענקיות ובניית סכרים בנחלים, מציפים שטחים גדולים כדי ליצור בריכות בונים.
שלא כמו שמלמד הספר “האריה, המכשפה והארון”, הבונים לא יוצרים את הבריכות האלה כדי לדוג בהן, למעשה, בונים הם אוכלי עשב לחלוטין, ניזונים מצמחי מים, עשבים, קליפת עצים ועלים. הסיבה שהם בונים סכרים, היא ליצור מים עמוקים שמעניקים להם הגנה מפני טורפים. הם חיים במבנים בצורת כיפה בתוך הבריכות, עם כניסות תת-מימיות. בפנים, הם בטוחים מאיומים של דובים וזאבים. הם יכולים גם לאחסן מזון בפנים ולהתחמם בחורף.
באלברטה, קנדה, למשל, בונים הקימו סכר באורך של 850 מטרים. רוב הסכרים בנויים מפיסות עץ, עם אבנים בבסיסם ושכבת איטום של בוץ וצמחים בצדו של הזרם. הסכרים עבים יותר בתחתית עם שיפוע רדוד במעלה הזרם, כלומר, משקל המים דוחף את הסכר כלפי מטה, שומר אותו במקומו ומאפשר לו לעצור כמויות גדולות של מים. העבודה ההנדסית שלהם כל כך יעילה, שסכרי בונים יכולים להחזיק מעמד עשרות שנים.
אזורי הביצות שהם יוצרים חשובים לקיום המגוון הביולוגי, תורמים גם לאגירת פחמן, ניהול שיטפונות ומניעת בצורת והם עוזרים לשמור על קרירות הנחלים.
אלא שיש חיה אחת שגם לבונים קשה להתמודד איתה: בתחילת המאה ה-20, בונים כמעט נכחדו על ידי ציידים, אבל הודות לפרויקטים מוצלחים לשיקומם, הם עושים קאמבק. למרות שאין טורפים בחלק מהמקומות שבהם הם יושבו מחדש, כמו בריטניה, בונים יבנו באופן אינסטינקטיבי את הסכרים והבקתות שלהם, כדי ליצור בתים שבהם הם מרגישים בטוחים.

1890s fur trader at Fort Chipewyan (Alberta, Canada). Photos by C.W. Mathers and Ernest Brown.